Share


 

תאריך: 09.11.2008

א 3824/07

בבית משפט השלום כפר סבא

בפני כב` השופטת רחל קרלינסקי

קהילת רענן ליהדות מתקדמת ואח` נ` המשרד לשירותי דת

 

העובדות

 

1. התובעות, השייכות לתנועה ליהדות מתקדמת, הגישו שלוש תובענות לחיוב הנתבע בפיצוי בגין ביצוע עוולה בדבר הפליה בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידוק ולמקומות ציבוריים, התשס"א- 2000.

 

2. לטענת התובעות, הנתבע סרב לכלול את רשימת בתי הכנסת המופעלים על ידי התובעות באתר האינטרנט המופעל על ידו.

 

בית המשפט קבע

 

1. שעה שהנתבע בחר להעמיד בפני הציבור מאגר או רשימת מידע הכולל רשימת בתי כנסת הרי הוא מחוייב לפעול על פי עקרון השוויון, אם מכוח החוק הנ"ל ואם מכוח עקרונות הנוהגים במשפט הציבורי.

 

2. סירוב לפרסם רשימה מלאה וכלל ארצית הכוללת את כל הגורמים הרלבנטיים, לרבות אלו של התובעות, מהווה התנהגות עוולתית על פי החוק והדבר נכון שבעתיים כשעסקינן בגוף ציבורי כמו במקרה דנן.

 

3. במקרה דנן, רשימת בתי הכנסת באתר כללה בתי כנסת בהם נהוגים נוסחי תפילה שונים, אורתודוכסיים, ואף לא בית כנסת אחד הנוהג על פי נוסח אחר, השייך לתובעות. מכאן, שמדובר בהפליה פסולה מטעמי השתייכות לקבוצה דתית.

 

4. לכן, בית המשפט מחייב את הנתבע לפצות כל אחת מהתובעות בסך של 10,000 ₪.

 

 


 

 

 

   

בית משפט השלום כפר-סבא

א 3824/07

א 5258/07

א 5454/07

 

בפני:

כב` השופטת רחל קרלינסקי

תאריך:

09/11/2008

 

 

 

 

 

 

 

 

קהילת רענן ליהדות מתקדמת

קהילת אור חדש,מרכז ליהדות מתקדמת ע"ש ליונס

קהילת מבשרת ציון

בעניין:

 

 

 

פסק דין

 

 

1.         התובעות המשתייכות לתנועה ליהדות מתקדמת הגישו שלש תובענות בסדר דין מהיר` לחיוב הנתבע בפיצוי בגין ביצוע עוולה בדבר הפליה בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים , בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א –2000.

 

כל שלשת התביעות הן תביעות כספיות שעילתן דבר מחדלו וסירובו של הנתבע לכלל את רשימת בתי הכנסת המופעלים ע"י התובעות באתר האינטרנט המופעל על ידו.

לאחר איחוד התביעות הגיעו הצדדים להסכמה דיונית על פיה לא תהא מחלוקת עובדתית,לא ישמעו חקירות ופסה"ד ינתן בהתבסס על המסמכים שהוגשו וסיכומי הצדדים בכתב.

 

רקע עובדתי

 

2.         התביעות הוגשו במקור כנגד הרשות הארצית לשרותי דת (להלן-הרשות) שהיתה יחידת סמך של משרד ראש הממשלה וכיום הומרה למשרד לשירותי דת. הרשות הפעילה בזמנו אתר אינטרנט בכתובת http/www/religions.gov.il,שבמסגרתו פרסמה בין היתר רשימה של בתי כנסת ברחבי הארץ עם פירוט שמותיהם, כתובתם, ונוסח התפילה הנהוג. בין הנוסחים שצוינו נמצאו הנוסח האשכנזי,תימני ועוד.

 

3.         אין חולק כי הרשימה הנ"ל לא כללה את בתי הכנסת של התובעות.

לטענת ב"כ הנתבע הרקע לפרסום הרשימה הנ"ל נעוץ בפניית הרשות בשנת 2001 למועצות הדתיות ברשויות המקומית ולמועצות האזוריות שהתבקשו להעביר אל האגף לפיתוח מבני דת נתונים על בתי הכנסת שנמצאים באזור שיפוטם. על סמך הנתונים שנתקבלו הוכנה הרשימה הנ"ל. הפנייה נערכה מתוך רצון לסייע לאזרחים מבלי שהרשימה התיימרה להיות רשימה סגורה ומלאה של כל בתי הכנסת בארץ, וזו נשארה ללא עדכון משנת 2002.

עם פירוק משרד הדתות בשנת 2004 הועבר האגף לפיתוח מבני דת למשרד השיכון.

 

4.         לטענת התובעות פעילותן בקרב תושבי הערים רעננה, חיפה, ומבשרת ציון מתפרשת לתחומי דת , חברה, חינוך ותרבות, ברוח השוויון, הפלורליזם והסובלנות הדתית.

בקהילת רענן חברות כשמונים משפחות והיא מפעילה בית כנסת הממוקם ברחוב פרדס משותף 94 ברעננה. בקהילת אור חדש חברות כמאתיים משפחות והיא מפעילה בית כנסת הממוקם ברחוב הנטקה 55 בחיפה, ובקהילת מבשרת ציון חברות למעלה ממאתיים משפחות והיא מפעילה בית כנסת ברחוב ענבר בישוב.

 

עוד נטען כי בתי הכנסת הנ"ל מהווים מרכז קהילתי ,דתי וחברתי לחברי התובעות ועל כן יש חשיבות לפרסום 25 בתי הכנסת של התנועה הרפורמית בכלל ובתי הכנסת של התובעות ,בפרט.

 

5.         לטענת התובעות פנו במספר מכתבים אל הנתבע ( 22.10.06, 13.12.06 ו- 1.2.07 ) בבקשה לכלול את בתי הכנסת של התנועה ליהדות מתקדמת ברשימת האתר אך פניותיהן לא נענו. ב"כ הנתבע בסיכומיו הודה כי אין ביכלתו להכחיש קבלת הפניות הנ"ל, אולם, לטענתו לא עלה בידיו לאתר את התכתובת הנ"ל.

 

6.         אין חולק כי לאחר הגשת התביעות הוסרה כליל רשימת בתי הכנסת מאתר האינטרנט של הנתבע וכי סירב לאחר מכן לפרסם מחדש רשימה שתכלול גם את כל בתי הכנסת המופעלים ע"י התובעות.

 

טענות הצדדים

 

7.         לטענת התובעות מלמדת ומעידה התמודדות הנתבע עם טענת ההפליה ,בדרך של הסרת רשימת בתי הכנסת מהאתר, כי גם הנתבע היה סבור שיש פגם בהתנהלותו ובפרסום חלקי של רשימת בתי כנסת, שאינה כוללת את בתי הכנסת של התנועה המתקדמת. יתרה מזו, סירובו, לאחר הגשת התביעה, להעלות את הרשימה מחדש מעיד על הפלית התובעות מטעמי השתייכותן לקבוצה דתית מסוימת.

 

לפיכך, נטען, כי בהתנהלות זו הפר הנתבע את האיסור הקבוע בחוק ובכך ביצע עוולה בנוסף לעוולה של הפרת הוראה חקוקה ועל כן יש להטיל עליו את חובת הפיצוי ללא הוכחת נזק, כנקבע בחוק, בגובה של 50,000 ₪ לכל תובעת.

 

8.         בכתב הסיכומים סטה הנתבע מטעוניו בכתב ההגנה.

בעוד שחלק בכתבי הטענות על קיומה של הפליה ופרשנות הוראת החוק הרלבנטית הודה בסיכומיו כי משנתחוור לו כי פרסום רשימה חלקית של בתי הכנסת עלולה להוות הפליה פסולה של בתי כנסת אשר אינם מצויים ברשימה, הורה לגורמים המקצועיים להסיר את הרשימה לאלתר למניעת חשש להפליה.

יחד עם זאת, נטען, כי לא היתה לנתבע כל כוונה מודעת להפלות את התובעות ולכן לא קמה עילה לפיצויין. כמו כן נטען, כי בכל מקרה על ביהמ"ש להפעיל שיקול דעתו תוך שימת לב לנתונים העובדתיים על פיהם התכוונה הרשות רק להעמיד לרשות הציבור את המידע שהצטבר או שוגר לידיה ולא התכוונה להפלות את התובעות. ולראיה פעל הנתבע, מיד לאחר הגשת התביעה, להסרת הרשימה ובכך לשים קץ לפרסום הנ"ל. לחילופין, נטען, כי יש לפסוק פיצוי על דרך הצמצום.

 

דיון

 

9.         כתבי הטענות המקוריים העמידו במחלוקת מספר שאלות כדלקמן: ראשית, האם פרסום רשימת בתי הכנסת באתר מהווה שירות ציבורי על פי הגדרת החוק בנתוני הנתבע, שנית, האם הפרסום מפלה ושלישית האם יש צורך בכוונת הפליה ומה הנפקות אם הוכחה העדרה של כוונה כנ"ל.

למעשה זנח ב"כ הנתבע את רב הטעונים הנ"ל בסיכומיו ולכן למעלה מן הצורך יצוין כי מקובלים עלי כל טענות ב"כ התובעות בנוגע לפרשנות החוק והפרסום המפלה כמפורט.

 

10.       על פי סעיף 3 (א) לחוק איסור הפליה נקבע:

 

"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השרות הציבורי, במתן כניסה למקום ציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת, או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית , מעמד אישי, או הורות".

 

הגורם המפלה

 

הגם שלא היתה מחלוקת כי החוק הוחל גם על רשויות המדינה חלק הנתבע בכתב הגנתו על תחולת הוראת החוק על המקרה וזאת מכמה טעמים:

ראשית, נטען כי אין עיסוקו של הנתבע בהספקת שירות ציבורי מסוג תקשורת הגם שפרסם את רשימת בתי הכנסת כשירות לציבור. העמדת שירותי מידע באמצעות רשת האינטרנט אינה עיסוקו העיקרי ולכן אין לקבל טענה על פיה המדינה היא בעליו של עסק שסיפק מוצר באופן מפלה.

יתרה מזו, לטענתו אין הוא ו/או המועצות הדתיות אחראיים על בתי הכנסת בישראל, אשר על פי רוב מנוהלים ע"י עמותות.

 

לטענת התובעות, הנתבע הינו הרשות השלטונית האחראית על מתן שירותי הדת היהודיים בישראל, ולכן הינו גוף ציבורי שאחראי על הספקת שירותים לציבור. אמנם אין הוא מפעיל בעצמו בתי כנסת אך הוא מפקח, בין היתר על פעילות המועצות הדתיות על תקציבים המוקצבים למועצות ועל פיתוח מבני דת.

עוד טענו, כי הספקת שירותי תקשורת בתחום הדת היא חלק נכבד מפעילות הנתבע ואינהרנטית לפעילותו בתחומי הדת. הנתבע מפעיל את "אגף מחשוב ושירותי מידע" ע"פ המופיע באתר האינטרנט המופעל על ידו ואגף זה מעדכן ומתחזק את אתר האינטרנט .

בהפנייה של ב"כ התובעות לנאום השר הממונה על שירותי הדת במשרד ראש הממשלה באירוע השקת אתר האינטרנט בזמנו ,יש לטענתו כדי להעיד יותר מכל על אופי השירות הציבורי הכולל הספקת מידע באמצעות האינטרנט על שירותי הדת היהודיים.

 

בדברי ההסבר להצעת החוק הובהר אמנם כי מטרתו להחיל את עקרון השווין על עסקים פרטיים הפונים לציבור בהצעת מוצר, שירות או מקום ציבורי. עוד צויין כי החוק עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ונועד ליישם את התפיסה של כבוד האדם והגנה מפני הפליה גם בתחום המשפט הפרטי.

 

גם ב"כ הנתבע בעצמו היפנה בסיכומיו להצעת החוק והודה למעשה כי ראוי שרשויות המדינה יכבדו ויישמו את העקרונות שמציב החוק.

 

לפיכך, אין צורך להדרש לשאלות שעורר הנתבע לגבי זהות הגורם המפלה על פי החוק בדבר איסור הפליה, שנועד בין היתר להחיל את העקרון הנ"ל גם על המשפט הפרטי.

 

במאמר מוסגר יצויין כי אין מקום לפרשנות המצומצמת שנקט בה הנתבע.

ראשית גם הרשות בזמנו התיימרה ,כמפורסם באתר, לתת את שירותי הדת שאותם מנתה לרבות בענין בתי הכנסת. הפרסום הוא חלק אינהרנטי משירות כנ"ל.לכן, שעה שהנתבע בחר להעמיד בפני הציבור מאגר או רשימת מידע הכולל רשימת בתי כנסת הרי הוא מחוייב לפעול על פי עקרון השוויון אם מכח החוק הנ"ל ואם מכוח עקרונות הנוהגים במשפט הציבורי.

 

 

ההפליה

 

11.       עוד נטען ע"י הנתבע בכתב ההגנה כי פרסום רשימה חלקית של בתי הכנסת אינה בגדר פרסום מודעה שיש בה משום אפליה אסורה, כדרישת סעיף 5 לחוק. 

 

לטענת ב"כ התובעות לא רק שהנתבע לא נתן מניע סביר לאי הכללת בתי הכנסת של התנועה המתקדמת אלא שהוא סרב להעלות את רשימה מתוקנת מחדש ועל כן קמה החזקה הקבועה בסעיף 6 לחוק כי  פעל בניגוד להוראות סעיף 3 לחוק.

 

על פי סעיף 6 נקבע:

 

"הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה,חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3 ,כל עוד לא הוכיח אחרת:

 

(2) התובע סרב לספק מוצר או שירות ציבורי ,מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי ,לנמנים עם הקבוצות המאופיינות לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3 ,ולא סירב כאמור ,באותן נסיבות,למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה."

 

גם כאן ראוי להפנות לדברי ההסבר בה"ח, המבהירים כי האיסור נועד למנוע מתן לגיטימיות ציבורית לפעולה המפלה.

סרוב לפרסם רשימה מלאה וכלל ארצית הכוללת את כל הגורמים הרלבנטיים לרבות אלו של התובעות מהווה התנהגות עוולתית על פי החוק והדבר נכון שבעתיים כשעסקינן בגוף ציבורי כמו במקרה דנן.

 

12.       רבות צוין בפסיקה כי עקרון השוויון הוא מעקרונותיה וערכיה הבסיסיים של מדינת ישראל.

הפגיעה בשוויון ויצירתה של הפליה הוגדרה בתחומי הפגיעות בכבוד האדם בכלל והפליה על רקע השתייכות קבוצתית מהווה פגיעה בזכות לכבוד, בפרט.

            וכנאמר:

"תפיסת השווין...משמעותה יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים. הפליה משמעותה יחס שונה אל שווים ויחס שווה אל שונים.

(ראה: בג"צ 678/88 כפר ורדים נ. שר האוצר פ"ד מח(2) 501, 507).

 

וכן:      "הפליה היא, כידוע הבחנה בין אנשים או בין עניינים מטעמים לא עניינים".

            (ראה: בג"צ 6051/95 רקנט נ. ביה"ד הארצי לעבודה פ"ד נא(3) 289, 312

וכן שורת פסקי הדין שצוטטו ע"י ב"כ התובעות לרבות בגצ" 4541/94 אליס מילר נ` שר הבטחון ,פ"ד מט (4) 94)

 

האיסור להפלות עוגן בדברי חקיקה שונים לרבות החוק בדבר איסור הפליה עליו סמכו התובעות את עילת תביעתן ועל כן הדיון בסיכומי התובעות בהפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בא להוסיף חיזוק ולהדגיש את האיסור הנורמטיבי . הוא הדין בדיון בדבר ביצועה של עוולה בדבר הפרת הוראה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין ,שאליו לא התייחס כלל ב"כ הנתבע.

 

במקרה דנן רשימת בתי הכנסת באתר כללה בתי כנסת בהם נהוגים נוסחי תפילה שונים, אורתודוכסיים, ואף לא בית כנסת אחד הנוהג על פי נוסח אחר ,השייך לתובעות. מכאן שמדובר בהפליה פסולה מטעמי השתייכות לקבוצה דתית.

 

סעיף 3 לחוק איסור הפליה מוציא מגדרה של הפליה מספר מקרים מוגדרים, שאף לא אחד חל בעננינו ואף לא נטען כך.

 

ב"כ הנתבע לא חלק בסיכומיו גם על קיומה של הפליה במקרה של פרסום חלקי כמו במקרה דנן. לזכותו ייאמר, כי גם לא ניסה לחלוק או להמעיט באופן ברור מהפגיעה התוצאתית של הפליה כנ"ל או לערער על המסקנה כי היא אינה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה של חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו. כך הודה בקיומו של חשש כנ"להעולה מעצם חלקיות הפרסום ועל כן פעל להסרת הרשימה.

 

אמנם לטענת הנתבע לא התיימרה הרשימה לכלול את כל בתי הכנסת במדינה, אולם, מעת שבוצעה פניה ישירה של התובעות בבקשה לתקן את הרשימה התקבעה ההפליה באופן ברור .

למרות כל זאת, בנסותו לתת הסבר למצב שנוצר ולהסתמך על העדר הכוונה להפלות, ביקש ב"כ הנתבע למצוא צידוק לפטור את הנתבע מחבות הפיצוי.

 

הכוונה להפלות

 

13.       לטענת הנתבע לא הייתה לו כל כוונה מודעת להפלות את התובעות.

ב"כ התובעות מנגד טען כי לא נדרשת הוכחת כוונה להפלות בכדי לקבע כי הופרו הוראות סעיף 3 לחוק.

 

שורת פסקי דין הניחה את הבסיס למבחן אובייקטיבי בדבר קיומה או אי קיומה של הפליה כשבחינת המניע להפליה הוא שולי ביחס לתוצאה הסופית.

(ראה: בג"ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ` שר העבודה והרווחה, פ"ד נב(3) 630, 658-659 שצוטט).

 

על פי תצהיר נציג הנתבעת ,נעשתה פניה בשנת 01 לכל המועצות הדתיות ובמקום שאין מועצה דתית לרשות המקומית בבקשה להעביר אל האגף לפיתוח מבני דת נתונים על כל בתי הכנסת שנמצאים באיזור שיפוטם. על סמך נתונים אלו נערכה הרשימה מבלי להתיימר לכלול בה רשימה סגורה של כל בתי הכנסת ומבלי שהדבר יהווה אמירה ביחס לבתי הכנסת האחרים. לטענתו, היה ידוע לרשות בזמנו, כי הרשימה אינה מלאה אך לא הקצתה לכך משאבים לצורך עדכונה.

 

ב"כ הנתבע הסביר רק בסיכומיו, כי בעבר הרחוק אחזה המדינה בעמדה כי אינה רואה בהקצאת משאבים אך ורק לזרם האורתודוכסי, משום אפליה פסולה. לאחר ובעקבות פסיקת בג"צ אשר קבע, כי כל עוד לא אמר המחוקק אחרת על המדינה לפעול בשוויוניות בהקצאת המשאבים לשלשת הזרמים ביהדות, השתנתה אף גישת משרדי הממשלה.

 

המועצות הדתיות אליהן פנתה הרשות בזמנו לקבלת המידע פועלות מכח סעיף 6 א לחוק שירותי דת היהודיים ומשתייכות כידוע לזרם האורתודוכסי. הגורמים הנ"ל הם שהעבירו את המידע בדבר בתי הכנסת ויתכן שדרך איסוף הנתונים הביאה מבלי משים למצב הנ"ל. בנוסף ביקש לציין, כי נפקדו מהרשימה אף מקומם של חלק מבתי כנסת המשתייכים לזרם האורתודוכסי.

לפיכך טען, כי יש להבין שבעצם העלאת הרשימה לא היתה כוונה להפלות אלא להעמיד לרשות הציבור אך את המידע החלקי שהצטבר אצל הנתבע.

 

יצוין כי ההסבר שניתן ע"י הנתבע לא מצא ביטויו לא בכתב ההגנה ואף לא בתצהיר שהוגש מטעמו.

יתרה מזו, העובדה כי הנתבע או הרשות בזמנו פעלו באופן אדיש לפגיעה בזכויותיהם של אחרים אינה יכולה להעמיד להם הגנה במבחן התוצאה המפלה.

לא נטען ולא הוכח, כי צוינה הערה ברורה ומפורשת באתר האינטרנט כי הרשימה היא חלקית וטעונה שינוי או הוספה. בנוסף הסירוב לתקן ולהכליל את התובעות ברשימה חדשה יכול לאשש דווקא התנהגות, שביסודה כוונה.

 

ב"כ הנתבע זנח גם טענות אחרות כמו העדר הקטנת הנזק ע"י התובעות בהעדר פעולה במישור המנהלי ועל כן אין צורך לדון בכך.

 

שיקולי וגובה הפיצוי

 

14.       אין חולק כי התובעות ביקשו לקבל אך את הפיצוי הקבוע בסעיף 5(ב) לחוק איסור אפליה, שאינו דורש הוכחת נזק ושתקרתו בסך 50,000 ₪ .

 

ב"כ התובעות הודה כי הנזק שנגרם לכל אחת מהתובעות אינו ניתן לכימות ולכן הסתפקו בפיצוי הקבוע בחוק. לטענתו, בהתחשב בעלויות הפרסום שמשקיעות התובעות ובהשפלה שסבלו חבריהן על ביהמ"ש לחייב את הנתבע במלא הפיצוי לכל אחת מהתובעות.

 

ב"כ הנתבע בקש לפסוק את הפיצוי באופן מצומצם ובהתחשב הן בנסיבות יצירת רשימת בתי הכנסת כפי שתוארו , הפסקת הפרסום באופן מיידי לאחר הגשת התביעה והנטל על הקופה הציבורית.

 

כפי שצינתי לעיל, הרושם המתקבל מהתנהלות הנתבע רחבה יותר מהעדר שימת לב מספקת לפגיעה בתובעות (כטענתו), שכן הוא נתפס בסירובו לכלול את התובעות ברשימה אותה פרסם או להעלותה מחדש כשהיא כוללת את בתי הכנסת של התובעות לאחר שהסירה כאמור. 

התנהלות זו אינה מקנה לו הצדק עניני ומחייבת פסיקת פיצוי הנותן ביטוי לכך.

יחד עם זאת ומנגד, על ביהמ"ש לתת דעתו אך למידת הפגיעה שנגרמה ובענין זה מקובלת עלי טענת הנתבע כי הפיצוי לא צריך להיות עונשי.

 

אני סבורה כי פיצוי בשיעור של 10,000 ₪ לכ"א אחת מהנתבעות הולם את הפגיעה .

בענין פסיקת ההוצאות אני נותנת דעתי לאופן הענייני של ניהול ההליך ע"י הצדדים.

 

לסיכום:

 

15.       לאור האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לכ"א מהתובעות סך של 10,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

 

לסכום זה יתווספו הוצאות ושכ"ט עו"ד לכל התובעות סך כולל של 6000 ₪ + מע"מ.

 

ניתנה היום י"א בחשון, תשס"ט (9 בנובמבר 2008) בהעדר הצדדים.

 

רחל קרלינסקי, שופטת

 

 

 

 

 



09/11/2008



חדשות
ארצות הברית  | טוויטר מוחקת תוצאות חיפוש של המילה "ביסקסואל"  
אינדונזיה  | אחרי חסימת וואטסאפ באפגניסטן – באינדונזיה רוצים גם  
ארצות הברית  | ארצות הברית וקנדה בקרב משפטי סביב גוגל  

מאמרים
ארצות הברית  | הגיגיו של ברנרס לי על נטרליות האינטרנט וניהול זכויות  
ארצות הברית  | מהן משמעויות ניצחון הדמוקרטים בארה``ב על תחום הטכנולוגיה  
ארצות הברית  | ליקויים בהגנת הפרטיות  

פסיקה
ישראל  | רעב 3249/09 (עליון) מדינת ישראל נ` הראל הרשטיק  
ישראל  | תא 40215/03 (שלום ת``א) מרקט פלייס נ` טלטל  
ישראל  | א 1023/93 (מחוזי חיפה), מיכאל גוזלן ואח` נ` דוד שריקי ואח`  

חקיקה
ישראל  | הרשות לאינטרנט ואבטחה מקוונת - 2009  
ישראל  | אתרי אינטרנט ציבוריים ידרשו להיות נגישים לבעלי מוגבלויות  

מקורות מקוונים
וורגיניה  | הקואליציה לשמירת הבטחון באינטרנט - IKEEPSAFE  
ארצות הברית  | רשת לבטחון הילדים - CSN  
וורגיניה  | מספיק זה מספיק - EIE  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2017