הנאשם והמתלוננת ניהלו קשר רומנטי, במהלכו צילמו עצמם מקיימים יחסי מין מלאים.
בעקבות החלטת המתלוננת לסיים הקשר ביניהם, העלה הנאשם את הסרט המשותף לאתר מין ברשת האינטרנט בו ניתן לצפות בסרטים פורנוגרפיים.
ע"פ הרישום באתר, בסרט צפו 496,530 אנשים.
הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר דיוני, בעבירה של פגיעה בפרטיות במזיד.
הסנגור ביקש להורות על סיום ההליך ללא הרשעה.
התביעה ביקשה להרשיע את הנאשם ולהשית עליו מאסר ממשי, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.
בית המשפט קבע:
עניינו של הנאשם אינו נופל בגדר החריג לכלל, ויש הצדקה מלאה להרשעת הנאשם ואף להטלת מאסר.
מעשה הנאשם נבזי, מכוער ומקומם, ויש בו פגיעה קשה, הן בפרטיות המתלוננת, והן באמון שנתנה בו, שעה שצולם הסרט, מתוך אמונה מלאה, שתוכנו יוותר בדלת אמותיהם של בני הזוג.
דווקא בעידן המודרני נוכח נגישות האינטרנט ואמצעי תקשורת אחרים, וקלות הפצת תכנים מסוג זה, בכל רחבי תבל, שנזקם מי ישורנו, גוברת חובת בית המשפט להגן על ערך הפרטיות.
הנזק העלול להיגרם לאינטרס הציבורי אם יסתיים ההליך ללא הרשעה – או בענישה מקילה – עולה לאין שיעור על האינטרס האישי של הנאשם.
הנאשם מורשע בעבירה המיוחסת לו: פגיעה בפרטיות במזיד.
בטרם ייגזר דינו של הנאשם, מורה בית המשפט על קבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות לבחינת אפשרות ריצוי עונש מאסר על ידי האשם בדרך של עבודת שירות.