להבדיל מהמצב המשפטי בישראל – הדין המשווה בהחלט מאפשר הגשת תביעה בעילה של הוצאת לשון הרע כנגד גורם אנונימי, עמידה על זהותו, ואף זכייה בסכומי פיצויים נכבדים.
בית משפט במחוז גווינט שבג'ורג'יה (ארה"ב) קיבל את תביעתה של אמנדה ניקס, שוטרת מהעיר דולות' שבמחוז זה, כנגד גורם אשר פרסם אודותיה השמצות במספר אתרי אינטרנט.
הנתבע, ג'ייסון אלן סטיהל, החל מפרסם השמצות נגד ניקס, לאחר שזו נאלצה, במסגרת תפקידה כשוטרת, לממש צו מעצר שהוצא נגדו בגין הטרדה טלפונית. לטענת עורכת-דינה של ניקס, ברנדה קמברון רוג'רס, נהג סטיהל לטלפן לתחנת דלק שבה הועסקו עובדים ממוצא לטיני ולהלין על נוכחותם במקום של "חוצנים בלתי-חוקיים". כמו כן, נהג סטיהל לטלפן לשירות החירום (9-1-1) ולדווח דיווחים כוזבים בדבר קטטות אשר התרחשו, כביכול, בסמוך לתחנת דלק – שעה שלמעשה, לא התרחשו במקום כל הפרות-סדר שהן.
בשלב מסוים החל סטיהל לפרסם דברי דיבה אודות ניקס, באתרי אינטרנט שונים. עם לשון הרע שפרסם נמנו השמצות בעניין תפקודה המקצועי כשוטרת, כאשר האשים אותה בביצוע מעצר-שווא – דבר אשר הוביל לפתיחה בבדיקה פנימית בעניין תפקודה. כמו כן, בפרסום אחר, טען סטיהל כי ניקס הינה לסבית.
לדברי עורכת-דינה של ניקס, ניסו אתרי אינטרנט רבים להתנגד לניסיונותיה לחשוף את זהות המשמיץ, אולם, לבסוף, נתקבלה כתובת ה-
IP
המיוחלת ממנהלי אתר שבו פרסם סטיהל השמצות כנגד ניקס, אך אף זאת, לא לפני שזומנו ליתן עדות בבית המשפט.
במהלך הדיון בתובענה, לאחר שהגיבה רוג'רס על תשובתו (בכתב) של הנתבע ולאור העובדה שזה לא התייצב לדיון – כל שנותר לבית המשפט הוא להכריע בשאלת הנזק; לדברי רוג'רס, לשאלת השופט – "מה ברצונך להשיג מכל זה?", השיבה: "ברצוני לשלוח מסר לפיו ג'ורג'יה לא תסבול התנהגות מעין זו".
בפסק דינו, חייב בית המשפט את סטיהל לשלם לניקס פיצויים בסכום שיא של 533,333 דולר ו-33 סנט ארה"ב (כאשר סכום זה מורכב מפיצויים נזיקיים בגובה 150 אלף דולר, פיצויים עונשיים בגובה 250 אלף דולר, ושכר טרחת עורך-דין בגובה 133,333 דולר ו-33 סנט). "יש לשלוח מסר לאלה הסוברים שהם אנונימיים ברשת – לאמיתו של דבר, הם אינם כאלה", אמרה רוג'רס.
בישראל, להבדיל מהמתואר, לא ניתן, נכון לכתיבת שורות אלה, להגיש תביעה לחשיפת זהותו של גולש אנונימי במסגרת הליך אזרחי (תביעה שהיא מעין הליך בפני-עצמו, המתקיים במסגרת התובענה הנזיקית), ונדמה כי על מנת שיהיה ניתן לעשות כן, אין מנוס מהמתנה לביצוע שינויים תחיקתיים בתחום על-ידי המחוקק. ההלכה בעניין זה נקבעה בבית המשפט העליון בפס"ד רמי מור (רע"א 4447/07, רמי מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ) אשר ניתן ברוב דעות (המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין והשופט אדמונד א' לוי), נגד דעתו החולקת של השופט אליקים רובינשטיין.
תוצאתו המעשית של פס"ד רמי מור הנ"ל הינה נטרול האפשרות לקבל תרופה אזרחית בגין פרסומי דיבה מקוונים, אשר נעשו בידי גורם אנונימי. מן הראוי יהא אף לציין כי עובר לפס"ד רמי מור אכן נענו שופטים, במקרים לא מעטים, לבקשותיהם של תובעים אזרחיים לחשוף פר
טיהם
של מעוולים אנונימיים, לצורך הגשת תביעות דיבה כנגדם.