Share


תאריך: 09.10.2005
הליך: בר"ע 2542/03
בבית המשפט המחוזי בתל אביב
בפני השופטת יהודית שטופמן

 
עובדות:

במסגרת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות מיום 15.9.2003 בת.ק. 6000/03  (כב` השופט  ד` ארנסט) התקבלה הבקשה ובית המשפט דן בה כבערעור.

המשיב מנהל אתר אינטרנט בשם "ספידי-נט", אליו מפנה שם המתחם www.speedy.co.il . האתר מספק שירותי היכרויות, דואר אלקטרוני ופורומים לציבור הגולשים הישראלי. נטען כי לצורך הפעלת האתר משלם המשיב אלפי שקלים מידי חודש עבור אחסון השרת וחיבורו לאינטרנט.

המערער מפעיל אתר אינטרנט בשם "האתר של סוזי", אליו מפנה שם המתחם  www.sussi.host.up.il . הכולל תכנים למבוגרים בלבד וחנות  וירטואלית.
המשיב טען בביהמ"ש לתביעות קטנות, כי "בתאריך 3.4.03, בשעות הערב הושבת האתר שלו ושירות הדואר האלקטרוני  במשך כ - 3 שעות עקב פעילות של הנתבע שהפעיל תוכנה אוטומטית לאיתור תיבות דואר אלקטרוני של משתמשים בפורומים של האתר של התובע"


נפסק:

1. לא היו ראיות מספיקות בידי בית המשפט לתביעות קטנות בכדי לקבוע כי קריסת האתר נגרמה על-ידי שימוש בתוכנת איסוף כתובות דוא"ל.
2. המשיב לא הוכיח כי האתר ושרת הדואר האלקטרוני קרסו וכן לא הביא כל ראייה המוכיחה את הקשר הסיבתי, בין הכניסות הרבות לכאורה,  של המערער לאתרו של המשיב, לבין קריסתו של האתר. משכך, בית המשפט לתביעות קטנות לא יכול היה לקבוע כי קיים קשר סיבתי כלשהו וכי נגרם נזק כספי למשיב.
3. משתמשי הפורום המפרסמים את כתובת הדואר האלקטרוני שלהם במסגרת הפורום, עליהם לצפות, כי כתובת זו פתוחה לכל הגולשים באינטרנט היכולים להעתיקה, בהעתקה סבירה וחופשית.
4. כתובות דואר אלקטרוני השייכות למשתמשים בשרותי פורום אינן בבעלותו של האתר.
5. איסוף של כתובות דואר אלקטרוני אשר משתמשי הפורומים פרסמו מרצונם ושליחת דואר אלקטרוני אליהם, מטעם גורם חיצוני, איננה אסורה בנסיבות המקרה.
6. משלוח הודעת פרסומת בלתי רצויה, באמצעות דואר אלקטרוני, אינה מהווה פגיעה במוניטין של המקום בו פורסמה כתובת הנמען.



 

   

 

 

 

ברע002542/03

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו

09/10/2005

תאריך:

כב` השופטת יהודית שטופמן

בפני:

 

 

 

ניר סויסה

בעניין:

המבקש

 

 

 

 

                        - נ ג ד -

 

 

אורי בן חיים

 

המשיב

 

 

 

 

פסק דין  

 

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות מיום 15.9.2003 בת.ק. 6000/03  (כב` השופט  ד` ארנסט).

ביום  13.4.2004 החלטתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

               

ב.               עובדות הענין הרלוונטיות לענייננו:

המשיב מנהל אתר אינטרנט בשם "ספידי-נט", אליו מפנה שם המתחם www.speedy.co.il . האתר מספק שירותי היכרויות, דואר אלקטרוני ופורומים לציבור הגולשים הישראלי.

האתר הוקם בשנת 1998. בביהמ"ש קמא נטען כי לצורך הפעלת האתר משלם המשיב אלפי שקלים מידי חודש עבור אחסון השרת וחיבורו לאינטרנט.

 

המערער מפעיל אתר אינטרנט בשם "האתר של סוזי", אליו מפנה שם המתחם  www.sussi.host.up.il . הכולל תכנים למבוגרים בלבד וחנות  וירטואלית.

 

המשיב טען בביהמ"ש קמא, כי "בתאריך 3.4.03, בשעות הערב הושבת האתר שלו ושירות הדואר האלקטרוני  במשך כ - 3 שעות עקב פעילות של הנתבע (המערער - י.ש.)  שהפעיל תוכנה אוטומטית לאיתור תיבות דואר אלקטרוני של משתמשים בפורומים של האתר של התובע (המשיב- י.ש.)" .

(ר` עמ` 2 שורות 6-10 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא)

 

המשיב טען, כי נגרם לו נזק בסך 15,000 ₪, נגרמה  פגיעה באתר ובמוניטין האתר. ועוד טען, כי נדרשו שעות עבודה רבות עקב הפעולה, שלטענת המשיב, היתה אסורה, אשר בוצעה על ידי המערער.

 

בית המשפט קמא קבע:

"בסעיף 6 לכתב ההגנה מאשר הנתבע שהשתמש בשירותים אותם הציע האתר של התובע.

בדיון עצמו אישר הנתבע כי נכנס לאתר של התובע כדי לדלות ממנו משתמשים פוטנציאליים שיוכלו להשתמש באתר שלו. הוא נכנס לאתר כדי לעבור על הפורומים באתר של התובע  ולמצוא אנשים המתאימים להיות קהל יעד לאתר שלו.

הוא הוציא מהאתר כתובות דואר אלקטרוני כדי למצוא קהל יעד, וכדי להגדיל את רשימת התפוצה של האתר שלו ".

(ר` עמ` 2-3 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא).

 

ג.         פסיקת ביהמ"ש לתביעות קטנות:

ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע, כי המערער "לא נכנס בצורה רגילה לאתר אלא השתמש בתוכנה אשר גרמה להשבתה של האתר של התובע, לא אפשרה לגולשים רגילים לעשות שימוש באתר בצורה תקינה ולא אפשרה למנויים או לרשומים באתר להשתמש בזמן הרלוונטי.

בנוסף, נשלפו השמות של רשומים באתר ללא רשותם, וללא שהתכוונו, או שהתירו שימוש בשמותיהם ובפרטיהם לגורם אחר מלבד האתר שבו נרשמו, האתר של התובע.

 

כל הפעולות הנ"ל, של הנתבע, אין ספק שאינן תקינות. הפעולות חורגות משימוש רגיל באינטרנט, שימוש המותר לכל אדם. מהוות עבירה על חוק הגנת הפרטיות וכן מהוות עוולה ע"פ פקודת הנזיקין.

....

באופן אנאלוגי ניתן להשוות את הפעילות שעשה הנתבע לכניסה למשרדי עסק מתחרה והוצאת חומר מהתיקים שבמשרד המתחרה, תוך גרימת נזק למשרד עצמו וללא קבלת רשותו של בעל העסק המתחרה, וללא קבלת רשותם של הלקוחות של העסק המתחרה"

(ר` עמ` 3-4 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא).

 

ביהמ"ש קבע, כי "פגיעה בפעולת האתר של התובע ובשרת המחשב שלו מהווה עוולה של הסגת גבול במיטלטלין.

 

 

הפניות הרבות שיזם הנתבע  גרמו לקריסת השרת, דבר המהווה הסגת גובל במיטלטלין".

(ר` עמ` 5 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא).

 

"לפי הדין בישראל, הסגת גבול במטלטלין, כוללת בין השאר לפי סעיף 31 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) "או הפרעה אלימה בהם (המטלטלין) בהיותם בהחזקתו של אדם אחר.

היסודות הנדרשים להוכחת הסגת גבול  המטלטלין הם: כוונה, הפרעה אלימה נזק ממון, וקשר סיבתי. כל היסודות הנ"ל מתקיימים במקרה זה.

 

לפי הסעיף הנ"ל בפקודה תובע יתבע פיצויים על הסגת גבול אם סבל נזק ממון.

במקרה זה קרס האתר ונדרש תיקונו.

...

האלמנטים הנדרשים לקיום העוולה לפי פקודת הנזיקין מתקיימים במקרה זה: הפרעה אלימה שנגרמה על ידי הנתבע דרך רשת האינטרנט לאתר המצוי בחזקתו של אדם דהיינו, הנתבע.

הכניסה המאסיבית לאתר של התובע ע"י מאות או אלפי פניות בשעה, עד שהאתר קרס וחדל לפעול דומה להפרעה אלימה. קשר סיבתי בין הפעולה לנזק היה. הכוונה משתמעת מן הנסיבות. ונגרם נזק ממון. מכאן שכל האלמנטים נתקיימו"

(ר` עמ` 6-7 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא).

 

כמו כן קבע ביהמ"ש קמא, כי לאור הוראות חוק הגנת הפרטיות תשמ"א  - 1981 (להלן :"חוק הגנת הפרטיות") "מהווים מעשיו של הנתבע עוולה לפי פקודת הנזיקין והפרה של חוק הגנת הפרטיות, לרבות סעיף 1 לחוק הקובע כי לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.

הדגש בחוק הוא בין השאר על מידע של פרטים המצוי במאגר מידע, אולם סעיף 7 לחוק, המתייחס, לאבטחת מידע, כולל גם מאגרי מידע"

(ר` עמ` 8 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא).

 

ביהמ"ש לתביעות קטנות, בחן מהם כללי ההתנהגות באינטרנט:

"האינטרנט אינו תחום מופקר שבו רשאי כל אחד לעשות כחפצו. אין אדם רשאי לשבת במשרדו להפעיל את מחשב לפי הבנתו תוך כניסה לאתרים ברשת, שלא בדרך המקובלת כגולש רגיל. אין לאפשר חדירה לאתרים לצורך הוצאת מידע מסחרי שאינו גלוי וזמין, כמובן שאין להתיר גרימת נזק לאתרים ברשת.

 

כשם שאין להיכנס לחנות וליטול מצרכים ללא תשלום כך אין להיכנס לאתר וליטול מידע מסחרי ללא תשלום. גם חנות היא מקום ציבורי שהציבור רשאי להיכנס אליו בדומה לאתר אינטרנט, אך בכניסה יש לשמור על הכללים המקובלים. יש להבחין בין מידע חופשי המצוי  בשפע  ברשת, מידע העומד לרשות הגולשים בחינם. ובין למידע  מסחרי שאינו זמין לגולשים רגילים בנוגע לנכסים של האתר עצמו, רשימת המנויים והמשתמשים כו`.

 

רשימת מנויים מהווה נכס של האתר שאינו נכס פומבי. לא רק שבעל האתר לא הסכים לנטילת הרשימה אלא גם המנויים לא הסכימו לנטילת שמותיהם וכתובות הדואר שלהם על ידי גוף מסחרי שלא לצורך שיועד על ידם"

(ר` עמ` 9 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא).

 

ביהמ"ש קמא אזכר הלכות, שנפסקו בפסקי דין זרים, שאסרו שימוש בתוכנות על מנת לאתר כתובות דואר אלקטרוני של משתמשים הרשומים באתרים מסוימים של ספקי אינטרנט, תוך שנקבע כי נעשה ניצול אסור של שרתי החברה.

 

בסיכומו של דבר, אשר לגובה הנזק, קבע ביהמ"ש קמא, כי הנזק התבטא בהשבתת אתר האינטרנט, שעות העבודה שנדרשו לתקן  את האתר ומידע בעל ערך שנלקח, מבלי שניתנו עבורו תמורה והרשאה מבעל המידע.

 

ביהמ"ש לתביעות קטנות העריך את נזקו של המשיב בסכום 10,000 ₪, וחייב את המערער בסכום האמור, ובתוספת אגרת בית משפט והוצאות משפט בסכום של 3,000 ₪ .

 

ד.         עיקר טיעוני המערער:

 

המערער טוען, כי נכנס לאתרו של המשיב, ללא שימוש בתוכנה לאיתור כתובות דואר אלקטרוני. אלא, לטענת המערער, נכנס לפורומים באתרו של המשיב בצורה רגילה, ככל שאר הגולשים באתר, העתיק מספר כתובות דואר אלקטרוני המפורסמות באתר והגלויות לכל גולש, וזאת  לצורך איתור ופניה לקהל יעד, שיהיה מעוניין לבקר באתר של המערער.

 

המערער טוען, כי גלישתו באתר של המשיב לא גרמה לקריסת האתר ו/או לקריסת שרת הדואר האלקטרוני, ולא נגרם כל נזק למשיב.

 

עוד טוען המערער, כי ביהמ"ש לתביעות קטנות טעה בקובעו, כי המערער השתמש בתוכנה אגרסיבית לאיתור כתובות דואר אלקטרוני.

לטענת המערער, כמפורט בסעיף 5 לכתב ההגנה, שהוגש בביהמ"ש לתביעות קטנות, הוכחשה טענתו של המשיב, כי המערער השתמש בתוכנה אגרסיבית. כמו כן, טוען המערער,כי בפרוטוקול הדיון מיום 27.8.2003  לא בא זכרה של טענת השימוש בתוכנה האמורה.

 

עוד טוען המערער, כי טעה ביהמ"ש לתביעות קטנות בקובעו, כי המערער "מאשר כי נכנס לאתר ועשה בו שימוש שאינו רגיל (ר` עמ 3 סעיף 7 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא)  וכן כי המערער "מאשר כי נכנס לאתר כדי לשלוף שמות של מנויים". לטענת המערער, לא ניתן למצוא בפרוטוקול הדיון ובמסמכים שעמדו לרשות ביהמ"ש קמא, אישור, לכאורה, מטעם המערער, כי עשה שימוש לא רגיל באתרו של המשיב ו/או שלף שמות של מנויים.

לטענת המערער, ביהמ"ש הסיק מסקנות עובדתיות יש מאין, וקיבל את גרסת המשיב ללא כל ראיות ולו ראשית ראיה, התומכות בגרסתו. זאת תוך דחיית גרסתו של המערער.

 

עוד טוען המערער, כי טעה ביהמ"ש לתביעות קטנות משלא העביר את הדיון בתביעה להליך בסדר דין רגיל. לטענת המערער, ביהמ"ש קמא צריך היה לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") מן הטעם שבתביעה הועלו סוגיות  רבות מורכבות וסבוכות, אשר אינן מתאימות לדיון במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות.

לטענת המערער, גם ביהמ"ש קמא ציין זאת בפסק דינו: "בתיק זה מתעוררת סוגיה חדשנית מתחום משפט האינטרנט"

(ר` עמ` 1 שורה 1 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא).

אולם למרות זאת, לא מצא בית המשפט לתביעות קטנות להעביר את הדיון לערכאה אזרחית רגילה.

עוד טוען המערער, כי במישור העובדתי, הוכחת התביעה, דורשת ראיות ספציפיות , כי אכן נגרמה קריסת האתר כתוצאה מפעולותיו של המערער וכן נגרמו הנזקים הנטענים. לטענת המערער, ראוי היה כי לשם הוכחת טענה זו תצורף חוו"ד של מומחה בתחום, ובה יחווה דעתו לענין קריסת האתר והנזקים הנטענים.

 

עוד טוען המערער, כי הציג בפני ביהמ"ש קמא תדפיס  דפי אינטרנט המעידים שהאתר לא קרס, הפעילות שבו לא פסקה ופורסמו הודעות ותגובות בפורומים,  במועדים שלכאורה נטען כי האתר קרס. לטענת המערער, התעלם ביהמ"ש קמא, שלא כדין, מראיותיו.

 

המערער טוען, כי טעה ביהמ"ש לתביעות קטנות בקובעו, כי העתקת כתובות הדואר האלקטרוני של מפרסמי הודעות בפורומים הנמצאים באתר המשיב ו/או פניות למפרסמים אלה באמצעות דואר אלקטרוני, מחייב את אישורו של המשיב ו/או המפרסמים. לטענת המשיב, לא עמדה לרשות ביהמ"ש לתביעות קטנות, ולו ראשית ראיה לתמיכה במסקנה זו. לטענת המערער, אתרו של המשיב ושימוש בפורומים אינו מצריך רישום לאתר ואינו מחייב פרסום של כתובת דואר אלקטרוני. לכן, משבחר מפרסם הודעה לצרף את כתובת הדואר האלקטרונית שלו לפרסומו בפורום, עליו לצפות, שיעשה בו שימוש על ידי גורמים אחרים. זאת גם מן הטעם שצירופה של כתובת הדואר האלקטרוני איננה תנאי חובה לפרסום הודעה בפורום אלא וולונטרית, להחלטת המשתמש.

עוד טוען המערער, כי בתנאי השימוש באתר נכתב כי "המשתמשים  באתר מסכימים לקבל פניות ממשתמשים אחרים....", לפיכך  ביהמ"ש לתביעות קטנות טעה בקובעו, שהמפרסמים בפורום לא התירו שימוש בכתובת הדואר האלקטרונית שלהם, או כי המשיב לא  התיר שימוש בכתובות אלה.

 

המערער מוסיף וטוען, כי טעה ביהמ"ש לתביעות קטנות בקובעו, שכתובות הדואר האלקטרוני המפורסמות בפורומים מהוות נכס פרטי בעל ערך: "רשימת מנויים מהווה נכס של האתר שאינו נכס פומבי" (ר` עמ` 9 שורה 21 לפסק הדין) ו"בנוסף, נלקח מידע בעל ערך, ללא שניתנה תמורה עבור המידע" (ר` עמ` 11 שורה 10 לפסק הדין).

לטענת המערער, מפסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות עולה כי כתובות הדואר האלקטרוני אינן בבעלות המשתמשים בפורומים, אלא בבעלות המשיב. עוד עולה מפסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, כי מעמדן של כתובות הדואר האלקטרוני כשל "סוד מסחרי" ולכל הפחות נכס קנייני של המשיב. לפיכך, קבע ביהמ"ש לתביעות קטנות, כי היה על המערער לשלם תמורה כל שהיא עבור השימוש בכתובות האמורות. לטענת המערער, מהגדרת "סוד מסחרי" שבחוק העוולות המסחריות, התשנ"ט 1999, עולה שמשכתובות הדואר האלקטרוני הינן נחלת הרבים, הואיל והן מפורסמות באתר המשיב וניתנות לגילוי  בנקל, הן אינן יכולות להיחשב כסוד מסחרי. זאת, לאור העובדה שהכתובות האמורות מפורסמות ברבים באינטרנט.

 

עוד טוען המערער, כי טעה ביהמ"ש לתביעות קטנות באנאלוגיה לפיה השווה את הכניסה לאתר "לכניסה למשרדי עסק מתחרה והוצאת חומר מהתיקים שבמשרד המתחרה..." כמו גם לאנאלוגיה  לפיה דומה הכניסה לאתר לכניסה לחנות ונטילת מצרכים ללא תשלום. לטענת המערער, לא הוגשה ולו ראשית ראייה לכך שלכאורה נכנס שלא כדין לאתר של המשיב, גנב מידע וגרם לנזקים כלשהם. 

 

המערער טוען, שהמשיב לא טען בכתב התביעה שהוגש לביהמ"ש לתביעות קטנות כי המערער ביצע עוולת הסגת גבול במיטלטלין לפי סעיף 31 לפק` הנזיקין [נוסח חדש]. לטענת המערער, משבית המשפט העלה ענין זה לראשונה בפסק דינו, לא יכול היה המערער לומר דברו בסוגיה זו. עוד טוען המערער, כי ביהמ"ש אינו מוסמך  לפסוק לתובע פיצוי בגין עילה שלא הועלתה בפניו במפורש, אלא אם כן,נתן הנתבע את הסכמתו לכך

(ר` י` זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995,עמ` 153).

 

עוד טוען המערער, כי לא הוכחו יסודות עוולת הסגת גבול במיטלטלין, מן הטעם שלא הובהרו בפסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות  הסוגיות הבאות כיצד נגרמה "הפרעה אלימה", האם אתר אינטרנט נכלל בהגדרת "מטלטלין". כן טוען המערער כי לא הוכח "נזק ממון" על ידי המשיב וכן המשיב לא המציא חוו"ד מומחה ו/או כל ראיה התומכת בטענתו שפעולותיו של המערער, גרמו, לכאורה, לקריסת האתר ו/או לנזקים.

 

המערער טוען, כי ביהמ"ש לתביעות קטנות טעה בקובעו שפעולת המערער נופלת לתחום משלוח "דואר זבל" (להלן: "הודעת פרסומת בלתי רצויה באמצעות דואר אלקטרוני"). לטענת המערער, סוגיית התייחסותו של ביהמ"ש קמא למשלוח הודעת פרסומת בלתי רצויה באמצעות דואר אלקטרוני, איננה רלוונטית לסעד לו עתר המשיב, בשל קריסת האתר והשימוש, שעשה, לכאורה, המערער בתוכנה אגרסיבית.

 

לטענת המערער, בעניינו מעולם לא נטען בכתב התביעה כי האתר של המשיב ו/או שרת הדואר קרסו בשל משלוח הודעת פרסומת בלתי רצויה באמצעות דואר אלקטרוני.

כמו כן, לטענת המערער, לא הוכח בענייננו כל נזק ממון.

 

עוד טוען המערער, כי טעה ביהמ"ש לתביעות קטנות בקובעו, שכתובות הדואר האלקטרוני הינן "מאגר מידע" המוגדר בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות. לטענת המערער, בענייננו מדובר באוסף שאינו כולל מידע אישי על הפרט, אלא רק מידע באשר לזהות ספק האינטרנט או זהות ספק שירותי הדואר של בעל הכתובת ותו לו. לטענת המערער, דרך התקשרות המאוזכרת בסעיף האמור, היינו דרך דואר אלקטרוני, איננה יוצרת אפיון שיש בו פגיעה בפרטיות.

 

המערער טוען, כי טעה ביהמ"ש לתביעות קטנות בקובעו, שנגרם  נזק למשיב ובקבעו את שיעורו על דרך האומדן. לטענת המערער, לא הוכיח המשיב כי נגרם לו נזק, ומהו גובה הנזק. לטענת המערער, קביעות אלה של ביהמ"ש קמא אינן בגדר ידיעה שיפוטית שביהמ"ש לתביעות קטנות יכול לאמוד אותן.

 

לפיכך, מכל האמור לעיל,  עותר המשיב לביטול פסק דינו ביהמ"ש של לתביעות קטנות.

 

ה.         עיקר טענות המשיב:

 

המשיב טוען, כי הלכה פסוקה היא שערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, ולא תשים עצמה במקום ביהמ"ש קמא בבחינת המערכת הראייתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן מדובר במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבולטת טעות משפטית מכריעה על פני הפסק, או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים.

 

המשיב טוען, כי  לא הייתה הודאה, כביכול, של המערער, כי השתמש בתוכנה אגרסיבית לאיתור כתובות דואר אלקטרוני. לטענת המשיב, הכרעתו של ביהמ"ש קמא התקבלה בשל הודאת המערער לפיה נכנס לאתרו של המשיב ועשה בו שימוש שאינו שימוש רגיל ומטעמים מסחריים. זאת בהתבסס על הודאתו של המערער בדיון מיום 27.8.2003 לפיה "אני נכנסתי לאתר פעם או פעמיים כדי לעבור על הפורומים, לראות אנשים שמתאימים לקהל היעד שלנו, משם לקחתי את מס` אי מיילים. .... אני הגעתי לאתר מס` פעמים ומשם לקחתי כמה אי מיילים כדי להגדיל את רשימת התפוצה שלי"

(ר` עמ` 1 שורות 7-11 לפרוטוקול מיום 27.8.2003 בביהמ"ש לתביעות קטנות).

 

עוד טוען המשיב, כי בכל כניסה לאתר מופיעה קישורית לכללי השימוש. ישנם כללי שימוש בשירותי הדואר האלקטרוני וישנם כללי שימוש בפורומים. באותם כללי שימוש צוין במפורש כי חל איסור שימוש לעסקים, כי אין לשלוח הודעות בעלות אופי מסחרי ואין לאגור כתובות דואר אלקטרוני או פרטים מזהים אחרים של משתמשים באתר. לטענת המשיב, השימוש של המערער באתר היו בניגוד  לכללים הללו, ועל כן המדובר בשימוש שאינו רגיל.

 

המשיב טוען, כי הקביעה לפיה המערער השתמש בתוכנה אגרסיבית, הינה מסקנה של ביהמ"ש קמא, על יסוד הראיות שהובאו בפניו.

 

המשיב טוען עוד, כי ביהמ"ש לתביעות קטנות לא צריך היה להעביר את הדיון להליך של סדר דין רגיל, מן הטעם שבענייננו הקביעה המשפטית הייתה פשוטה למדיי, וכן עצם העובדה שהמדובר בסוגיה חדשנית מתחום האינטרנט, אינה מחייבת, כשלעצמה, העברת העניין לדיון בביהמ"ש שלום, להליכים של תביעה רגילה.

 

המשיב טוען, כי הביא את כל ראיותיו לדיון שהתנהל  בפני ביהמ"ש לתביעות קטנות ובצירוף הודאתו של המערער בדיון, לפיה אכן נכנס לאתר של המשיב מס` פעמים על מנת להעתיק כתובות דואר אלקטרוני, הגיע בית המשפט קמא למסקנותיו העובדתיות.

 

עוד טוען המשיב, כי האתר קרס בין השעות 20:30 - 23:30 בתאריך 03.04.2003, בעוד המערער הביא תדפיסי פורומים לפיהם פורסמו הודעות בשעות שאינן השעות בהן קרס האתר. לטענת המשיב, בחלק  מהתדפיסים לא מצוינת כלל מהי שעת הפרסום של ההודעות.

 

המשיב טוען, כי בדיון שהתנהל בביהמ"ש קמא, נאמרו דברים שלא בא זכרם בפרוטוקול הדיון, אשר, בין היתר, על יסודם, הגיע ביהמ"ש למסקנותיו. המשיב מפנה לתקנה 14 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז 1976 (להלן:"תקנות שיפוט בתביעות קטנות") הקובעת כי "בפרוטוקול הדיונים יירשמו תמצית דברי העדים ושאר הדברים שנאמרו בעת הדיון".

 

המשיב טוען עוד כי על פי סעיפים 6-7 לכללי השימוש בפורומים (ר` נספח ב` לעיקרי הטיעון  מטעם המשיב) נאסר על המשתמשים לפרסם בפורומים הודעות בעלות אופי מסחרי או פרסומי, וכן צוין, כי השימוש באתר מיועד לאנשים פרטיים בלבד. עסקים או חברות, אתרי אינטרנט או גופים ציבוריים

 

אחרים אינם רשאים להשתמש באתר .

(ר` נספח ב` לעיקרי הטיעון מטעם המשיב).

 

המשיב טוען, כי רשימת המנויים באתר הינה נכס פרטי בעל ערך. לטענת המשיב,  משתמשי הפורומים שאינם מנויים על שירות ההיכרויות שמציע האתר או שירותי הדואר האלקטרוני, הינם לקוחות של האתר, וטמון בהם פוטנציאל כלכלי ברור.

 

עוד טוען המשיב, כי רשימת לקוחות האתר, אשר חלקם הינם מנויי האתר, הינה סוד מסחרי. לטענת המשיב הרשימה הכוללת של המנויים באה בגדרו של "סוד מסחרי" כהגדרתו בסעיף 5 לחוק  העוולות המסחריות התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק העוולות המסחריות")

 

המשיב טוען, כי ביהמ"ש לתביעות קטנות לא טעה בקובעו, כי המערער שלח הודעת פרסומת בלתי רצויה באמצעות דואר אלקטרוני. לטענת המשיב המונח "דואר זבל" התייחס להודעות ששלח המערער ולא לכניסות שביצע לאתר. עוד טוען המשיב, כי ביהמ"ש התייחס למשלוח הודעות פרסומת בלתי רצויה באמצעות דואר אלקטרוני, על מנת לחוות דעה בעניין פגיעה במוניטין של המשיב, הנובעת הן מקריסת אתרו של המשיב ושרת הדואר והן משליחת הודעות פרסומת בלתי רצויות, באמצעות דואר אלקטרוני ללקוחות האתר.

 

המשיב טוען עוד, כי אין לקבל את טענת המערער, לפיה, טעה ביהמ"ש לתביעות קטנות בעת שפנה לעוולת הסגת גבול במטלטלין. לטענת המשיב סעיף 62(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד –1984 (להלן:"חוק בתי המשפט") הקובע כי "בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנהוגים בבית משפט אחר, ו... יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה  צודקת ומהירה".

המשיב טוען, כי פעמים רבות עילות שונות מולידות סעד זהה, ולכן  ביהמ"ש לתביעות קטנות פנה לעוולת הסגת גבול במטלטלין, כמו גם לעילה הנובעת מחוק הגנת הפרטיות.

 

עוד טוען המשיב, כי חוק הגנת הפרטיות בא להגן על תוכן פרסום הודעות המשתמשים באתר, שבהן כלולה כתובת הדואר האלקטרוני של המשתמשים.

 

המשיב טוען, כי הוכח לבית המשפט קיומו של הנזק הנטען בכתב התביעה. לטענת המשיב, במסמכים שהוגשו לביהמ"ש קמא צוינו פניותיו של המשיב לגורמים שונים על מנת להלין על הפגיעה באתר על ידי המערער, שאותר על פי כתובת ה - IP שלו. עוד טוען המשיב, כי  מוניטין האתר נפגע הן מעצם העובדה שהאתר הושבת במהלך השעות, בהן לטענתו, נעשית מרבית הפעילות באתר, וכן מהעובדה ששירותי הדואר האלקטרוני שמציע האתר, הושבתו.

 

המשיב טוען, כי ביהמ"ש לתביעות קטנות בחר שלא לזמן עדים מומחים או לקבל חוו"ד מטעמם על מנת שלא לסרבל את הדיון.  לענין אומדן הנזקים טוען המשיב כי הלכה פסוקה היא שערכאת הערעור לא תתערב בקביעת פיצוי בדרך של אומדן גולבלי, אם אין בו חריגה ברורה מאומדן ראוי של נזק. (ר` ע"א 4002/00 עמאד אבו סעוד ואח` נ` חברת הביטוח הלאומית בע"מ , דינים עליון כרך סב, 304).

 

המשיב טוען, כי פסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות מנומק בצורה תמציתית כמתחייב מתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות. עוד טוען המשיב, שהעובדה שביהמ"ש  קמא לא פירט את נימוקיו העובדתיים איננה מעידה, כי היה פגם כלשהו בהסקת מסקנות (ר` רע"א 196/88 טומשובסקי נ` אופנהיימר פ"ד מב(4) 365).

 

לפיכך, טוען המשיב, כי אין להתערב בפסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

  

ו.         המסגרת הדיונית:

הדיון בבית המשפט קמא ובערעור שבפני העלה סוגיות מורכבות בתחום משפט האינטרנט אשר ספק אם נתן ליתן להם מענה ראוי במסגרת הדיון המצומצם, של בית המשפט לתביעות קטנות.

נקודתית, בערעור שבפני מתעוררת הסוגיה, האם הצליח המשיב להוכיח את טענתו, לפיה המערער גרם להשבתת האתר, על ידי שימוש בתוכנה אוטומטית לאיתור כתובות המשתמשים בשירותי הפורומים. אם התשובה לשאלה זו היא על דרך החיוב, יש לדון בסוגיה האם הצליח המשיב להוכיח בביהמ"ש לתביעות קטנות את הנזק הנטען על ידו ואומדנו.

 

כאמור, ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע, בהתייחס לפעולותיו של המערער כי "כל הפעולות הנ"ל, של הנתבע, אין ספק שאינן תקינות. הפעולות חורגות משימוש רגיל באינטרנט, שימוש המותר לכל אדם. מהוות עבירה על חוק הגנת הפרטיות וכן מהוות עוולה ע"פ פקודת הנזיקין"

(ר` עמ` 4 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא).

 

בית משפט קמא התבסס, בין היתר,  על עוולת "הסגת גבול במטלטלין". כמו כן, קבע ביהמ"ש לתביעות קטנות, שהמשיב יכול היה לבסס את תביעתו על הוראות סעיף  4 לחוק הגנת הפרטיות, הקובע, כי "פגיעה בפרטיות  היא עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] יחולו עליה בכפוף להוראות חוק זה" בשילוב הוראות סעיפים 2 ו- 5 לחוק הגנת הפרטיות.

 

המערער טוען, בין היתר, כי מעיון בתיק התביעה לרבות בכתבי טענות שהוגשו על ידי הצדדים, חומר הראיות ועדויות הצדדים, כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון מיום ה- 27.8.2003, לא יכול היה ביהמ"ש לתביעות קטנות לקבוע ממצא לפיו המערער הוא אשר ביצע, את אשר טען המשיב בכתב התביעה. לטענת המערער, לא היה לבית המשפט קמא יסוד לקבוע כי המערער עשה שימוש בתוכנה אגרסיבית, גם להפסקת עבודת האתר של המשיב ושרת הדואר שלו.

 

לאחר שעיינתי בחומר הרב ובטענות הצדדים, במוצגים ובפסק דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות, סבורה אני, כי לא היה בידי ביהמ"ש לתביעות קטנות לקבוע, על יסוד טענות הצדדים וחומר הראיות שהוגש לו, שהמערער הוא אשר גרם לקריסת אתרו של המשיב ולהפסקת שירותי הדואר האלקטרוני באתר תוך שימוש בתוכנה אוטומטית, שביהמ"ש קמא הגדירה "כתוכנה אגרסיבית".

 

המערער הכחיש בכתב ההגנה שהוגש לביהמ"ש קמא את טענותיו של המשיב המפורטות בסעיף 6 לכתב התביעה (ר` סעיף 5 לכתב ההגנה). כמו כן, בדיון שהתנהל ביהמ"ש לתביעות קטנות טען המערער כי "אני נכנסתי לאתר פעם או פעמיים כדי לעבור על הפורומים, לראות אנשים שמתאימים לקהל היעד של האתר שלנו, משם לקחת מס` אי מיילים"

(ר` עמ` 1 שורות 7-9 לפרוטוקול ).

המשיב מצדו טוען כי ביהמ"ש לתביעות קטנות הגיע למסקנה בדבר השימוש בתוכנה אגרסיבית, לא על פי הודאת המערער, כביכול. אלא, שמסקנה זו של ביהמ"ש לתביעות קטנות התבססה, בין היתר, גם על חומר הראיות שהגיש המשיב בעת הדיון בבית המשפט קמא, וכן על תוכנו של דיון שהתנהל בבית המשפט קמא,  שלא בא זיכרו בפרוטוקול הדיון.

 

סבורה אני, כי אין לקבל טענה זו של המשיב. ביהמ"ש קמא יכול היה לבסס את פסק דינו אך ורק על ראיות שהוגשו לו, דברים שנאמרו ותועדו בפרוטוקול, וכמובן המסגרת הנורמטיבית המחייבת. משלא תועדו דברי המשיב בפרוטוקול, לא יכול היה ביהמ"ש קמא להתבסס עליהם בפסק דינו. תקנה 14 לתקנות שיפוט בתביעות, אכן קובעת כי "בפרוטוקול הדיונים יירשמו תמצית דברי העדים ושאר הדברים שנאמרו בעת הדיון", אך אין התקנה פוטרת את רישומם ותיעודם של דברי העדים במהלך הדיון, עליהם מבקש בית המשפט להסתמך בפסק דינו.

 

יתירה מזאת, עיינתי בחומר הראיות שהמערער טוען כי הגיש בעת הדיון בביהמ"ש לתביעות קטנות. לאחר שהוזמן התיק מארכיב ביהמ"ש, נמצאו בו מסמכים שלא סומנו, אשר מעידים, לכאורה, על תכתובות של המשיב עם נמענים שונים, לרבות:

א.                תדפיס דואר אלקטרוני שנשלח על ידי המשיב לספק שירותי  האינטרנט netvision , ובו מתלונן המשיב כי משתמש בכתובת IP 212.235.5.7  תקף את השרת שלו יותר מ 19,000 פעמים במשך 3 שעות, ובכך מנע מהמשיב את האפשרות ליתן את שירותי האתר ושירותי הדואר (ר` נספח ה` לעיקרי טיעון מטעם המשיב).

 

ב.                 תדפיס דואר אלקטרוני מטעם מר סרגיי אוסטצ`קו (שכתובת הדואר האלקטרוני שלו הינה serg@jemix.com) בו צוין בין היתר, כי החברה (האתר www.jemix.co.il  המעניק שירותי אחסון לאתרו של המערער, להלן "אתר האחסון") דוחה את הטענה לפיה נשלחו  הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות דואר אלקטרוני, תוך  שימוש בשרתי החברה.

המשיב התבקש להעביר לידי חברה קובץ רשומה log  , המאשש את טענתו של המשיב  בענין זה (ר` נספח   ו` לעיקרי הטיעון מטעם המשיב).

 

ג.                   תדפיס דואר אלקטרוני מטעם המשיב, שבו ציין המשיב, כי צירף קובץ רשומה log, המעיד על כך שהמערער שלח  הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות דואר אלקטרוני משרתים המופעלים על ידי אתר האחסון (ר` נספח ז` לעיקרי הטיעון מטעם המשיב).

 

ד.         תדפיס דואר אלקטרוני מיום 4 לאפריל 2003 שנשלח לכתובת דואר אלקטרוני hosting@up.co.il, שסבורה אני, כי תוכנו איננו ברור ללא קבלת הסבר מטעם המשיב או חוו"ד מומחה על מנת לקבל הסבר על מהותו.

 

הנה כי כן, עינינו הרואות, כי מחומר הראיות הרלוונטי שהוגש לביהמ"ש לתביעות קטנות, לא יכול היה ביהמ"ש קמא לקבוע, שהמערער השתמש בתוכנה אגרסיבית, שלא בה זיכרה כלל בתדפיסי הדואר האלקטרוני שהוגשו לביהמ"ש. בנוסף, התכתובות עוסקות, בין היתר, במשלוח הודעות פרסומת בלתי רצויה באמצעות דואר אלקטרוני, פעולה שלגביה, לא נטען כי היא שהביאה לקריסת האתר. אלא, לכל היותר, יכול היה המשיב לטעון, כי פעולת משלוח הודעות פרסומת בלתי רצויה, באמצעות דואר אלקטרוני, יכולה היתה, לכאורה, לפגוע במוניטין של האתר.

 

עוד יאמר, כי לו סבר המשיב כי יש בידו להוכיח את טענותיו,  מתעוררת השאלה, מדוע לא הגיש המשיב לביהמ"ש לתביעות קטנות את נספח ח` לעיקרי הטיעון מטעמו, המציג קובץ LOG המכיל 12 עמודים, והמעיד, לכאורה, על מס` כניסותיו של המערער לאתרו של המשיב. לו היה מגיש נספח זה לביהמ"ש קמא, תוך הסבר על משמעותו, ובצירוף חוו"ד מומחה, כמובן, אולי היה בכך, כדי להוכיח את טענתו של המשיב בדבר הכניסות הרבות שביצע המערער לאתרו של המשיב, במשך פרק זמן קצר.  משלא עשה כן המשיב, אין לקבל ראיה זו, עתה, בפני ערכאת הערעור.

 

כמו כן, לא הביא המשיב כל מסמך המעיד על קריסתו של האתר ושרת הדואר האלקטרוני, כפי שטען בכתב התביעה, או כל מסמך אחר המעיד על נזקים שנגרמו לו עקב כך. בנוסף, המשיב לא הביא כל ראייה על מנת להוכיח את הקשר הסיבתי, בין הכניסות הרבות, לכאורה, של המערער לאתרו של המשיב, לבין קריסתו של האתר.

 

נראה לי, כי היה על בית המשפט קמא לדחות את התביעה, משלא הוכחו הפעולות המיוחסות למערער, שהביאו, כטענת המשיב, לקריסת האתר ושרת הדואר של המשיב, וכן לא הוכח הנזק שנגרם למשיב, לטענתו.

מכאן, מתבקשת המסקנה, כי ביהמ"ש לתביעות קטנות לא יכול היה לקבוע, על יסוד  חומר הראיות שבפניו, כי הייתה הפרעה אלימה מצדו של המערער. כן, לא יכול היה בית המשפט לתביעות קטנות לקבוע, על יסוד החומר שבפניו, כי מהפעולות, שיוחסו למערער, לכאורה, נגרם נזק ממון למשיב, וכי קיים קשר סיבתי ביניהם.

 

ז.          סוגיה נוספת שהועלתה בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הינה, האם רשאי היה המערער להעתיק כתובות דואר אלקטרוני מהפורומים שבאתרו של המשיב, ולשלוח אליהן דואר אלקטרוני בעל תוכן פרסומי. ביהמ"ש קמא ראה בפעולות הללו עוולה לפי חוק הגנת הפרטיות.

 

סבורה אני, כי טעה ביהמ"ש לתביעות קטנות כשהסתמך, על הוראות סעיפים 1, 2(5) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, על מנת לקבוע כי "... מעשיו של הנתבע (מהווים) עוולה לפי פקודת הנזיקין והפרה של חוק הגנת הפרטיות"

(ר` עמ`  8 סעיף 21 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא).

 

דומני, כי משטען המשיב בתביעתו, שעצם הפניות המרובות לאתרו, לשם איתור כתובות דואר אלקטרוני , הם שהובילו לקריסתו, תוך גרימתו, לכאורה, של נזק ממון. הרי שלא היה מקום לפנות לחוק הגנת הפרטיות ולבסס עליו עוולה ברת פיצוי.

 

סבורה אני, כי משפרסמו משתמשי הפורום את כתובת הדואר האלקטרוני שלהם, הרי שהיה עליהם לצפות, כי כתובת זו פתוחה לכל הגולשים באינטרנט היכולים להעתיקה, בהעתקה סבירה וחופשית.

 

נראה לי, כי מצב זה דומה למצב בו מפורסמות כתובות בספרי הטלפונים של חברת "בזק", שבהם יכולים עסקים להשתמש, בהעתקה סבירה וחופשית, על מנת לשלוח הצעות בדיוור ישיר באמצעות הדואר או ישירות לתיבת הדואר. 

כמו כן, סבורה אני, כי לא היה מקום לאנלוגיה שעשה ביהמ"ש לתביעות קטנות ולפיה "באופן אנאלוגי ניתן להשוות את הפעילות שעשה הנתבע לכניסה למשרדי עסק מתחרה והוצאת חומר מהתיקים שבמשרד המתחרה, תוך גרימת נזק למשרד עצמו וללא קבלת רשותו של בעל העסק המתחרה, וללא קבלת רשותם של הלקוחות של העסק המתחרה"

 (ר` עמ`  4 לפסק דינו של ביהמ"ש קמא)

 

כך, נראה, כי אתר המציע שירותי פורומים לציבור הרחב, ומעניק למשתמשי האתר את האפשרות לפרסם את כתובת הדואר האלקטרוני שלהם, אינו יכול לטעון לבעלות על כתובות אלה, מן הטעם שהכתובות הרשומות בפורום אינן רכושו של בעל האתר, גם אם הן כתובות דואר של שרתי דואר, אותן מציע האתר עצמו.

 

המשיב מפנה את תשומת הלב לכך בסעיף 7 לכללי השימוש בפורומים, צוין כי "השימוש באתר מיועד לאנשים פרטיים בלבד. עסקים, חברות, אתרי ינטרנט או גופים ציבוריים אחרים, אינם רשאים להשתמש באתר ללא רשות מפורשת מהנהלת האתר (ר` נספח ב` לעיקרי הטיעון מטעם המשיב). סבורה אני, כי הפירוש הנכון לסעיף זה עניינו איסור פרסום בפורומים עצמם, היינו, איסור המוטל על חברות מסחריות, לעשות בפורום כלי לפרסום מוצרים ושירותים.

איסור זהה מצוי בכללי השימוש בדואר האלקטרוני שקבע המשיב, בהם אף צוין בסעיף 5 כי "אין להשתמש בשירותי הדואר האלקטרוני לשם שליחת פרסומות SPAM, וירוסים או כל הודעה אחרת המיועדת למספר גדול של אנשים (מעל 10 אנשים), ללא רשות מפורשת מהנהלת האתר".

נראה כי, פירוש סביר של סעיף 7 לכללי השימוש הנ"ל, תומך בפרשנות, לפיה התכוון בעל האתר לאסור פרסום מידע בעל אופי מסחרי בפורום. מסקנה זו מתחזקת, גם לנוכח האיסור לעשות שימוש בשירותי הדואר שמציע האתר, למטרות מסחריות.

לפיכך, איסוף של כתובות דואר אלקטרוני שמשתמשי הפורומים פרסמו מרצונם ושליחת דואר אלקטרוני אליהם, מטעם גורם חיצוני, איננה אסורה בנסיבות כבענייננו.

 

ויודגש, עניינו של פסק דין זה, הינו במישור היחסים שבין בעל האתר ובין פלוני, העושה שימוש בכתובות שפירסם באתר, קהל המשתמשים. סוגיה נפרדת, שאינה מעניינו של פסק דין זה, עוסקת במישור היחסים שבין אותו פלוני העושה שימוש בכתובות שפורסמו באתר, ובין המשתמש אשר פרסם את כתובתו באתר.

 

כמו כן, ברצוני לציין, שאין באמור בפסק הדין משום הבעת דעה באשר לחוקיות שליחתה, בפן הפלילי, של הודעת פרסומת בלתי רצויה (SPAM) באמצעות דואר אלקטרוני.

 

ח.        אשר לסוגית הפגיעה הנטענת במוניטין האתר, כתוצאה ממשלוח הודעת פרסומת בלתי רצויה באמצעות דואר אלקטרוני על ידי המערער. הרי שמשלא הוכחה פגיעה במוניטין של האתר, הן במהלך הדיון בפני בית משפט קמא והן מן הראיות שהגיש המערער במסגרת הדיון, הרי שדין טענה זו להידחות. המשיב לא פרט, בדיון שהתנהל בביהמ"ש קמא, באיזה אופן נפגע המוניטין של האתר. היינו, האם נרשמה ירידה במספר המשתמשים של האתר, האם נרשמה ירידה בהכנסות של האתר, אם מפרסומות ואם ממקורות הכנסה אחרים וכד`. לפיכך, דין הטענה בדבר הפגיעה במוניטין, להדחות, כאמור.

 

            למעלה מן הצורך יצויין כי גם שורת ההיגיון איננה תומכת בטענה, לפיה, משלוח הודעת פרסומת בלתי רצויה, באמצעות דואר אלקטרוני, מהווה משום פגיעה במוניטין של המקום בו פורסמה כתובת הנמען.

 

ט.        סוף דבר

על יסוד החומר שהוגש לבית המשפט קמא, טענות הצדדים והראיות, נראה, כי לא היה בידי בית משפט קמא, לקבוע, כי תביעת המשיב הוכחה.

 

 

 

לפיכך, הערעור מתקבל ופסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות – בטל.

 

בשל יחודיותה של הסוגיה המשפטית - אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

 

המזכירות תשיב את הפקדון שהפקיד המערער, לידי בא כוחו, עו"ד אילון.

 

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

 

 

ניתן היום ו` בתשרי, תשס"ו (9 באוקטובר 2005) בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

י` שטופמן, שופטת

 

 

 



09/10/2005



חדשות
אנגליה  | סנקציות על חברות "פיצויים" ומשרדי עו"ד המפיצים ספאם  
אוסטרליה  | שתי חברות נקנסות בגין הפצת ספאם סלולרי  
ישראל  | דואר זבל מגיע גם לטלפון  

מאמרים
ישראל  | האם מנהל קבוצה בפייסבוק חשוף לתביעות דואר זבל?  
ישראל  | ה-GPS נתן מסלול לא טוב? קדימה לתבוע את היצרן!  
ישראל  | מסמס בנהיגה, גם בן השיח חשוף לתביעה  

פסיקה
ישראל  | תק 1311/09 (תביעות קטנות רחובות) פרי אבישי נ` גרייט שייפ בע``מ ואח`  
ישראל  | ת``ק 13754-11-08 (ת``ק הרצליה) שמואל בר-זיו נ` המי``ל בע``מ  
ישראל  | (תביעות קטנות חדרה) איסקוביץ` נ` בנק  

חקיקה
ישראל  | חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס` 40), התשס``ח - 2008  
ישראל  | חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס` 33), התשס``ה 2005  
אוסטרליה  | החוק למניעת דואר זבל 2003  

מקורות מקוונים
בוסניה - הרצגובינה  | הלשכה להפקדת ביטוח של בוסניה והרצגובינה - AOD BiH  
קרואטיה  | הלשכה להפקדת ביטוח ושיקום בנקים של קרואטיה - DAB  
אינדונזיה  | התאגיד האינדונזי להפקדת ביטוח - IDIC  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2019