מעקב וירטואלי בהמשך למאמרנו הקודם, התוודענו לסוג חדש של מעקב אחר הגולשים שאינו באמצעות עוגיות. המעקב נערך בפועל באמצעות יישום גרפי שברוב פשטותו מבצע מעקב אשר בפועל די קשה לאתרו ולנטרלו. מדובר בטכנולוגיה חדשה-ישנה הידועה גם בכינויים Web Bug ; Clear GIF ; 1-by-1 GIFS ; Invisible GIF. בעצם מדובר על גרפיקה ש"רוכבת" על דפי אתר באינטרנט או בדואר אלקטרוני ובכל מקום בו התוכן המוצג הינו על גיליון שנכתב ב- HTML. ה-Web Bug אינו ניתן לזיהוי בעין למרות היותו מוצג באופן גרפי ועל דף ה-HTML מאחר וכל גודלו הינו פיקסל (Pixel) יחיד ומטרתו להוות מעין משואה (Beacon) או "נצנץ" (בעגה הצבאית) המשדרת ללא הפסקה איתות המלווה במידע לגבי הגולש בתחומו. כן, כן, הצגת ה-Web Bug מתבצעת על-ידי HTML IMG TAGS המאפשר לגורם ה"שותל" לקבל מידע נרחב על הגולשים בתחומו. ברי כי גודלו המזערי של הבאג לא נובע מברירת מחדל, אלא מכך שאלה שהחדירו את הבאג אינם מעוניינים כי הגולשים יהיו מודעים לקיומו. יש לציין כי לא כל קבצי ה-GIF שאינם נראים לעין (בדרך כלל מופיע לפניהם “IMG WIDTH=1 HIGHT=1” מכאן לקוח אחד השמות של הבאג) הינם באגים שנועדו למעקב. קיימים מספר רב של קבצים כאלה למטרות עימוד דפי ה-HTML. גורם זה הינו אחד ממספר גורמים המקשה את המעקב אחר המצאות הבאגים בעמודי HTML. אחת מהדרכים ללמוד האם מדובר בבאג או בקובץ גרפי למטרות עימוד, הינה מציאת מקור הקובץ. במקרה הבאג, הקובץ הגראפי מגיע משרת אחר מאשר השרת שעליו נמצא דף הHTML-. באמצעות הבאגים ניתן ללמוד מה היא כתובת ה-IP של הגולש, כתובת ה-URL של הבאג ושל הדף שהבאג נמצא עליו, זמן הגלישה וסוג הדפדפן. קיימת עוד אפשרות לשיתוף בין מידע שקיים על מחשב הגולש והבאג וזאת באמצעות סנכרון בין הבאג לעוגייה. כאשר קיימת עוגייה במחשב הגולש עם הורדת דף HTML למחשבו באמצעות הדפדפן או בקבלו דף שכזה בדואר אלקטרוני ועליו Web Bug, הבאג מחפש עוגייה שמקורה מאותו שרת. במקרה שבו הן הבאג והן העוגייה מאותו שרת או אתר או שניהם אוחזים בקידוד שנועד לזיהוי בינם לבין עצמם, הבאג והעוגייה מחליפים מידע. לדוגמא, גולש נמצא באתר SITE.COM השייך לחברת ABC. על דפי האתר נמצא באג של חברת פרסום ושיווק באינטרנט בשם XYZ. הבאג של XYZ מחפש עוגייה שהושתלה זה מכבר על-ידי חברת XYZ במחשב הגולש. כאשר הבאג מצא עוגייה שענתה על הקריטריונים הללו, מסונכרנים השניים והבאג שולח את שלל המידע שאגור בעוגייה בנוגע להתנהגות הגולש ברשת ומוסרו ישירות לחברת XYZ. אין מדובר במקרה זה על קונספט ייחודי במטרה לעקוב אחר הגולשים באינטרנט. מדובר על אותה הגברת בשינוי אדרת וזאת לאור שימוש בטכנולוגיה שונה למטרות דומות. השימוש ב-Web Bugs נועד בעיקר ללמוד ולפלח את קהל הגולשים למטרות שיווק. הצד השלילי של מעקב שכזה נובע מהאפשרות הקלה יחסית בחיבור הזהות הפיזית של הגולש לזהות הקיברנטית הייחודית שניתנה לו וכך בעצם ניתן לדעת לגבי יישות ספציפית מה היו מעשיה באינטרנט. ניתן להמחיש זאת באמצעות הדוגמא כי קיים גורם שיודע בכל רגע נתון, היכן אתם נמצאים ומה אתם עושים, וזאת באמצעות שבב שהושתל בגופכם ומעביר מידע, על מיקומכם, מעשיכם, פרק הזמן ששהיתם במקום, איך הגעתם למקום ועוד. אין ספק כי אף אחד מאתנו אינו מעוניין במעקב שכזה אחר חיינו הפרטיים בעולם הפיזי וכך אין כל סיבה שנסכים למעקב שכזה (ללא ידיעתנו) גם בעולם הקיברנטי. לאור גישה זו, עם גילוי שיטות המעקב אחר הגולשים באמצעות העוגיות, התעוררה סערה ציבורית גדולה שהעלתה בתוך זמן קצר את נושא העוגיות ודרכי ההימנעות ממעקב באמצעותן. שני הדפדפנים IE ו-Netscape הוסיפו אפשרויות שונות לשליטה בעוגיות הן בשלב ההחדרה והן בשלב שליחת החומר. כמו כן, הודעת אתר במדיניותו המוצהרת לגבי שימוש בעוגיות הפך כמעט לעניין שבחובה (אלמלא כן מסתכן אותו אתר בנקיטת מעדים משפטיים כנגדו). נושא העוגיות יצא לאור לפני כמעט כשנה ובעקבותיו הוגשו תביעות משפטיות רבות בסכומים אסטרונומיים. ניתן היה לחשוב כי בעלי אתרים שעמדו ועומדים בפני תביעות שכאלה יזהרו להבא, אולם גם במקרה זה לא נראה כי אכן כך הדבר. לדוגמא, חברת Double Click, נתבעה בגין ניסיונותיה לחבר בין מידע על ישויות פיזיות שנמצא במאגר של חברה שנרכשה על-ידה לבין מידע שאגרה על גולשים באינטרנט שקוטלגו על-פי קוד ייחודי שניתן להם על-ידי החברה (שמהווה בפועל זהותם הקיברנטית מבחינת החברה). חיבור המידע בין שתי החברות שעלול ליפול לידיים לא נכונות, יגרום להפרות חמורות של זכויות הפרט של הגולשים במישורים רבים. כיום חברות רבות משתמשות בתכונות שה-Web Bug מאפשר מבלי להודיע על כך לגולשים בתחומה. לפיכך, כל חברה בעלת אתר באינטרנט שניתן להוכיח כי באמצעותו נערך מעקב אחר הגולשים מבלי להודיע על כך מראש לגולשים ולאפשר להם לבטל את המעקב, נמצאת בפני תביעה פוטנציאלית על-ידי כל גולש בתחומה עד כדי תביעה ייצוגית כפי שחברת Real Networks נתבעה. כך, לפני כחודשיים, הורה הבית הלבן, בארצות הברית, כי על המשרד הפדרלי שעוסק בפעולות נגד סמים להפסיק לאלתר את השימוש בבאגים באתר הבית שלו. על אותו משקל, אם בישראל קיימת חברה שמבצעת מעקב באמצעות ה-Web Bug, אזי גם היא צפויה להיתבע במישור האזרחי ואף למצוא עצמה בפני כתב אישום פלילי. מעניין האם מישהו ירים הפעם את הכפפה ויגיש תביעה נגד חברה שכזו בישראל. אין חולק כי סוגיית הגנת הפרטיות באינטרנט רק מתחממת בישראל ולא יעבור זמן רב עד אשר חקיקה מתאימה למקרים אלה ואחרים תכנס לתוקף. בימים אלה ועדת חקיקת האינטרנט בראשותו של חבר הכנסת מודי זנדברג, שוקדת על הצעת חוק אשר תחייב באופן גנרי כל אתר באינטרנט לפרט במדויק מהם האמצעים שהאתר או גורמים אחרים הנעזרים באתר משתמשים למעקב אחר הגולשים. לאור זאת שבישראל אין נותנים עדיין חשיבות לנושא הגנת הפרטיות, ביום שחברה בעלת אתר באינטרנט תתבע בסכומים גבוהים באמצעות תביעה ייצוגית או שכתב אישום יוגש נגדה, אם על-פי חקיקה קיימת ובין אם על-ידי חקיקה חדשה. יום זה יהווה נקודת מהפך בנושא צנעת הפרט ומימוש זכויות יסוד של האזרח הישראלי, וכנראה שרק אז יבינו הגולשים הישראלים בחשיבותה של צנעת הפרט באינטרנט ולו רק בתחומי האתרים שניתן לומר שהשליטה בהם נובעת מגורמים בסמכות ריבונות מדינת ישראל.