Share


תאריך: 30/04/2004
הליך: ב"ש 9/04
בית משפט לעניינים מקומיים קרית ביאליק
בפני השופט ערן רווה
הצדדים: מדינת ישראל נגד רפאל משהשוילי ואח`
 
נקבע:
בית המשפט לעניינים מקומיים בקרית ביאליק הורה לבית עסק להתקין חיבור לרשת האינטרנט על מנת שיוכל להמשיך לפעול. חיבור האינטרנט יהיה זמין 24 שעות ביממה, ויאפשר למשטרה לעקוב אחר המתרחש בעסק באמצעות מצלמות במעגל סגור. החלטה זו התקבלה לאחר שבמקום אירעו מספר אירועים אלימים והתנכלויות שפגעו בשלום הציבור.


 

   

בתי המשפט

 

בש 000009/04

בימ"ש לענינים מקומיים ק.ביאליק

 

30/04/2004

תאריך:

שופט: נווה ערן

בפני:

                                                               

 

 

 

מדינת ישראל (משטרת ישראל מרחב חוף תחנת זבולון)

בעניין:

מבקשת

 

 

 

 

נ ג ד

 

 

1. משהשוילי רפאל

2. יאן (יניב) אבשלומוב

3. בית קפה / מסעדה "הלגונה" ("דרך הים")

 

משיבים

 

 

 

 

 

החלטה

 

בפני בקשה שכותרתה "בקשה דחופה לביטול עיכוב צו סגירה מינהלי לפי סעיף 23 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח 1968" (להלן: "החוק")". בקשה זו הוגשה ע"י המבקשת ביום 25.4.04 וזאת לאחר שכב` השופטת רמה לאופר בהחלטה מיום 21.4.04 החליטה על עיכוב ביצוע צו הסגירה המינהלי אשר הוצא ע"י המבקשת למשיבים והפנתה את התיק לצורך קביעת דיון במעמד שני הצדדים בפני.

 

המדובר בעסק מסוג מרכולית / בית קפה שנמצא ברח` פלמ"ח פינת לח"י 2, קרית ים (להלן: "העסק") והנמצא בשכירות על ידי המשיב 1, משהשוילי רפאל. לטענת המשיב 1, התנהל במקום עסק דומה במשך שנים רבות. מתוך הבקשה לביטול צו הסגירה המינהלי עולה כי למשיב 1 אין רשיון עסק אם כי הוא פועל אצל הרשות המקומית הרלוונטית, עיריית קרית ים להשגת רשיון עסק שכזה.

 

הצו הסגירה המינהלי הוצא ע"י המשטרה לתקופה של 30 יום, דהיינו, עד תאריך 15.5.04 וזאת בעקבות אירוע פלילי שארע כאשר הדעות חלוקות בין הצדדים האם הדבר היה בתוך העסק או מחוץ לעסק ולכך יש חשיבות מבחינת הפרשנות שמייחסים שני הצדדים למידת השמירה על בטחון הציבור, כאשר נורו יריות ובמהלכם נפגעו שני אנשים פגיעות גוף שונות.

 

בדיון שנערך בפני ביום 29.4.04, הוברר על ידי המשטרה כי נמצא כמו כן רימון מוכן להפעלה, דבר שהיה בו לסכן ולפגוע בבטחון הציבור.

 

בבקשה להוצאת צו המניעה, מסביר המשיב 1, כי הוא השקיע בעסק כספים ניכרים, ובנוסף שילם עבור המוניטין של העסק בסכום של 15,000 דולר וכאמור, כל סגירה של העסבק פוגעת בו כלכלית בצורה קשה מאד.

 

בעקבות החלטתה של כב` השופטת לאופר מיום 21.4.04 על עיכוב הביצוע, קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 6.5.04 וזאת בהחלטתי מיום 25.4.04, ואולם בעקבות בקשת המשטרה לעיכוב ביצוע צו הסגירה המינהלי, תוך ציון כי העסק מסכן את שלום הציבור, הקדמתי את יום הדיון ליום 29.4.04. בתאריך זה התייצבו הצדדים והתנהל דיון מקיף בעניין. שמעתי את המבקש וכן את עדות מפקד משטרת תחנת זבולון, ניצב משנה רוני עטיה ואת טענות המשיב אשר נתמכו בין השאר בדבריו של המשיב 1.

דא עקא, כי כל נסיון למצוא פתרון לפיו תסכים המשטרה לפתיחת העסק בתנאים מגבילים ומכבידים מבחינה כלכלית, דוגמת מאבטחים חמושים נוספים, מצלמות במעגל סגור, חיבור לאינטרנט און-ליין ל-24 שעות ביממה, נדחו על ידי המשטרה אשר עמדה על דעתה באמצעות נציגיה כי שלום הציבור מחייב את המצאותו של העסק סגור וניצב משנה רוני עטיה הסביר אף כי ההצעות לפתרון על ידי המשיב 1 אינן ישימות, יש לזכור כי המשטרה משמשת גוף מקצועי אשר למעשה חוות דעתו ניתנת לביהמ"ש, ולמעשה לא הובאו כל ראיות לסתור את העמדה כי אכן ההצעות האלה בלתי ישימות.

 

עמדתה הבלתי מתפשרת של המשטרה לגבי עיכוב הביצוע, נגעה בשני טעונים כבדי משקל, האחד, העובדה שלעסק נשוא הבקשה אין רישוי עסק ואין להכשיר מצב בו יתן ביהמ"ש ידו לקיום עסק ללא רישוי מתאים ובשים לב לכך שהשוכר בעסק ידע זאת, והסיכוי לקבלת רשיון עסק מהרשות המקומית, עיריית קרית ים מוטל בספק ולמעשה חסר סיכוי.

 

בסוגיה זו נטענו על ידי המשיב טעונים מטעונים שונים, שבתוכם ההפנייה למצב החוקתי הקיים היום במדינת ישראל, ואשר נותן גושפנקא חוקתית לחוק יסוד חופש העיסוק, תוך קביעת תנאים שהחשובים ביניהם היא "התכלית הראויה" ועקרון המידתיות שמשמעותה כי יש לבחון את החוק או התקנה הפוגעת כמי שלא תעמוד בכללים שיש בהם כדי להעלות מעבר לנדרש, כאשר לטענתו סגירתו של העסק תוך פגיעה במטה לחמו של המשיב יש בו כדי לפגוע בעקרון המידתיות, בשים לב לעובדה שניתן למצוא פתרונות ישימים אחרים, דוגמת חיבור לאינטנט במעגל סגור של העסק ואבטחה גבוהה יותר, ואין בכך להצדיק את סגירתו של העסק.

 

ברצוני לציין, כי בהחלטתי המפורטת במהלכה הורתי על סגירתו וזאת לאחר שמיעת ראיות של "קפה וניל" תוך עיכוב ביצוע למשך מספר חודשים, נתתי את דעתי לעניין פתיחת עסק ללא רישוי תוך ציון כי עצם הפעולה הזו יש בה כדי ללמד על חוסר תום לב ועל מידת החומרה שביהמ"ש צריך לייחס לעניין.

 

אני מפנה בהקשר זה לפסק דיני בעניין ת.פ. 1815/00, מיום 15.12.03 בהקשר זה, שבמהלכו ציטטתי אף פסקי דין אחרים שניתנו ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה תוך הפנייה אף לפסקי דין של בתי המשפט העליון, ב-ע.פ. 408/96 עופר סלע ורחמים חדד נ` מדינת ישראל, מפיו של כב` השופט ברלינר, תוך ציטוט בג"צ 711/82, שוחט ואח` נ` מדינת ישראל, פד"י לז`(3) 505, בעמ` 509 וציטוט שם, וכן מבג"צ 197/81 נאמר: "המערערים עשו דין לעצמם, זלזלו בהוראות החוק ויצרו עובדות בשטח, ואף נגרמו להם הוצאות כבדות בשל כך, אך למעשה הם שהביאו את הצרה על ראשם. היה עליהם לדאוג לקבלת רשיון עסק והיתרים על פי חוק התכנון עוד קודם להפעלת העסק. לא היה בידם רשיון כדין… כלל נקוט הוא בפני ביהמ"ש זה כי לא יזכה לסעד מי שעושה דין לעצמו". ועוד נאמר: "מי שהולך בדרך זו על יצפה להתחשבות והבנה מביהמ"ש שינהג עימו לפנים משורת הדין".

 

אני מזהיר את עצמי בישום פסקי דין אלה במקרה שבפנינו, מסיבה אחת פשוטה שטרם השיב המשיב לכתב האישום וטרם נשמעו ראיות בתיק וביהמ"ש היושב בתיקי רישוי מכיר אם כי מוקיע את המצב שבו נפתחים עסקים ללא הליכי רישוי מתאימים, וביהמ"ש כמדיניות ליברלית מאפשר אורכות כאלו או אחרות על מנת להכשיר את רשיון העסק ומתוך איזון ראוי על פי חוק יסוד חוק חופש העיסוק וכן חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, מה עוד שהעסק הנ"ל, היה פתוח בעבר ונוהל על ידי מישהו אחר, ואשר על כן, אין בעצם הטעון ביחס להעדר רישוי עסק בנסיבות העניין, כדי להכריע את הסוגיה לטובת השארותו של העסק בשלב זה סגור על פי צו הסגירה המינהלי.

 

עלי לציין גם שבכל הכבוד כי הטעון לפיו חזקה על הרשות שבנסיבות העניין לא תכשיר את הרישוי לא מקובלת עלי, טרם נשמעה עמדת הרשות, אם כי לא נעלמה מעיני עמדת המשטרה שלמעשה מהווה את ידה הארוכה של הרשות בהצבת התנאים של הבטחון ואולי אף הבטיחות כתנאי למתן רשיון עסק.

 

משכך, אני עובר לדון בטעון השני של המשטרה, שנראה לי חשוב והכרעה בו יכולה להכריע גם את המסקנה שלי בתיק זה, לפיו יש בפתיחתו של העסק במצבו הנוכחי כדי לפגוע בעליל בשלום הציבור וזאת לאור שני מקרים חמורים שהתרחשו במקום, האחד, ארוע ירי, והשני, מציאת רמון גז.

 

בביהמ"ש טענה המשטרה כי בידיה חומר מודיעיני מסווג, מכוחו ילמד ביהמ"ש כי מדובר בעסק המתנהל ע"י עבריינים, רוחשת בו פעילות עבריינית, וכל נסיון לפתיחתו יגרום בעליל לפגיעה בשלום הציבור בודאות גבוהה, וזאת על פי דברי קצין משטרה, ניצב משנה רוני עטיה, שהינו מפקד תחנת משטרת זבולון וחזקה כי דבריו משקפים את תחושת המשטרה כמי שמופקדת על שלום הציבור בהקשר זה. מובן, שטעון שכזה מחייב הבאת חומר לביהמ"ש שמתוכו ילמד ביהמ"ש כי יש "ידיים ורגלים" לטענה כשזו, ובמיוחד לאור הסברי מפקד התחנה שמקובלים עלי, כי המקרה שבפנינו שונה לחלוטין ממקרה "קפה גרג" שמצויין ע"י המשיב.

 

משכך, בקשה המשטרה להעמיד חומר ראייתי חסוי לעיון ביהמ"ש בלבד שהינו מטבע הדברים חומר מודיעיני, אשר חשיפתו, עלולה להביא לטענה, כך הבנתי, לשיבוש הליכי חקירה בשים לב לאותם אירועים פליליים חמורים אשר צויינו.

 

בפסיקה שהומצאה לי ע"י המשטרה, לא מצאתי כל התייחסות לטעון לפיו הכריע כביכול כב` השופטת וילנר, ביושבה בבימ"ש לענינים מקומיים בחיפה כי חומר חסוי שכזה שיוגש, כפי שהתייחסה המשטרה בטעוניה מיום 29.4.04.

 

מכל מקום, המשטרה מפנה את ביהמ"ש לפסיקות רלוונטיות לעניין חומר חסוי, דוגמת קבלת עמדת המשיבים, כי קיימת מניעה בטחונית ממשית המצדיקה שלא להנפיק לעותר תעודת עיתונאי (דנג"צ 9614/02 אבו אלפיאת סארי נ` מנכ"ל משרד ראש הממשלה ואח`), וכן היא מפנה לפסק דינו של כב` השופט מצא בבג"צ 550/89, ובג"צ 792/88. עוד הומצאה החלטתו של כב` סגן הנשיא גדעון גינת, מביהמ"ש המחוזי בחיפה, בעניין עת"מ 1096/03 ועיינתי בה.

 

 המשיב מתנגד מכל וכל לעצם הגשת החומר המשטרתי לביהמ"ש כראיות וזאת מבלי שתינתן לו ההזדמנות לעיין בחומר זה ולהציג את טעוניו.

 

המשיב בתגובה מפורטת שלא נעלמה מעיני העובדה כי פעל בלוח זמנים צפוף וקצר מאד על מנת להעמיד את כל טענותיו וטעוניו בביהמ"ש, ויש להביע הערכה על העבודה המשפטית שבוצעה בהקשר זה, מתנגד מכל וכל לעצם הגשת החומר המשטרתי לידי ביהמ"ש כראיות מבלי שתינתן לו הזכות לעיין בחומר זה ולהציג את טענותיו תוך ציון כי הטענה הזו הועלתה במפתיע אך ורק בישיבת ביהמ"ש ביום 29.4.04.

 

ניתן לחלק את טעוניו של המשיב למספר חלקים:

 

1.         ראשית דבר מפנה המשיב את ביהמ"ש להוראות הסעיפים הרלוונטים לחוק סדר הדין הפלילי תוך ציון כי הוראת סעיף 74 לחוק סד"פ מחייב תובע לאפשר לנאשם ולסניגורו "לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו". סעיף 78 לחסד"פ קובע כי הוראות סעיף 74 אינן חלות על חומר שאי גילויו מותר ושגילויו אסור על פי דין. המשיב מסביר כי אין המדובר בחומר אשר אי גילויו מותר, שכן לא הוצאה תעודת חסיון לגבי אותן ידיעות מודיעיניות.

ללא הוצאת תעודת חסיון לפי פקודת הראיות (סעיפים 44,46) לא ניתן להכשיר את החומר. עוד מפנה המשיב לדברי המבקש עצמו כעולה משורות 110-11 בעמ` 2 לפיו המשטרה עצמה מודיעה לביהמ"ש כי תצטרך להוציא חסינות לגבי אותו חומר, תעשה כן. משכך עומדת האפשרות להוצאות תעודת חסיון או לחלופין אי הגשת החומר המצוי ברשותה כלל. עוד מסביר המשיב, כי גם אם תוצא תעודת חסיון זו, עומדת הדרך בפני מי שכלפיו הוצאה תעודת החסיון לעתור כנגד החלטה זו. ביהמ"ש מופנה ל-ע"פ 474/75 סאלם נ` מדינת ישראל, פד"י ל(3), עמ` 113 לפיו החלטת הערכאה הקודמת לפסול שאלה מהטעם כי דרכי חקירתה של המשטרה הינם חסויים במהלך כל חקירה משטתית הינה החלטה מוטעית.

 

2.         ביהמ"ש מופנה לכך כי המשיב לא עמד בנטל הוכחת קיומו של חסיון.

 

3.         אי חשיפת החומר המשטרתי פוגעת בזכותו של המשיב להליך הוגן.

 

4.         יש צורך בעריכת איזון ראוי בין האינטרסים של המשיב והמשטרה וזאת על שום העובדה כי גובר הצורך בגילוי הראיה לשם עשיית צדק מן העניין שיש במתן החסיון.

 

5.         עוד טוען המשיב כי המשטרה לא ציינה את מידת הרלוונטיות של החומר המצוי ברשותה להליך הנ"ל.

 

המשיב טוען לסיכום טענותיו כי יש בחומר החסוי כדי להשליך על סיכוייו של המשיב בבקשתו לצו מניעה כנגד צו הסגירה שהוצא לעסק אשר הינו מנהל וכי במידה ואכן יש באותו חומר משטרתי ידיעות מודיעיניות אשר מכוחם ילמד ביהמ"ש כי מדובר בגורמים עבריינים הקשורים לעסק, ברור כי חומר זה יש בו כדי להשפיע על ביהמ"ש בבואו לקבל את צו המניעה.

 

בחנתי את טעוני הצדדים אחד לאחד, המדובר אמנם בסגירת העסק לפי צו מינהלי מכח חוק רישוי עסקים, ואולם ההליך המתנהל בהקשר זה בביהמ"ש לעניניים מקומיים, הוא הליך שלפי מיטב הבנתי בא בו לידי ביטוי ההוראות המצויות בחסד"פ.

 

החסד"פ, כמו גם פקודת הראיות, מבהירות את הדרך שבו יש להכשיר קבלתן של ראיות חסויות, תוך הוצאת תעודת חסיון ותוך שמירה על הזכויות של הנאשם ובא כוחו בהקשר היכולת לנהל את המשפט ולקבל את החומר הדרוש להם לניהול המשפט בהקשר זה.

 

הטענה שלפיה מדובר במשפט עליו חלים דיני המשפט המינהלי בלבד, אינו מתקבל על דעתי, ואולם אם גם הייתי נכון לקבל פרשנות זו של המבקשת, אינני סבור כי האיזון הראוי בנסיבות העניין ותוך התבססות על חזקת תקינות המינהל כפי שהיא מציינת, יש בה כדי לפגוע את הצגתו של אותו חומר אלא אם כן, תוגש בקשה לחסיון, כפי שאכן המשטרה עצמה הבינה וציינה בפרוטוקול ביהמ"ש, במהלך הדיון ביום 29.4.04.

 

לא הונח לפתחי כל החלטה של בימ"ש לעניניים מקומיים, ולמיטב ידיעתי אין החלטה שכזו, לפיו ניתן להכשיר ולקבל כראיה בדרך הזו חומר שכזה, ומשכך, עומדות בפני המשטרה שתי אפשרויות, היא יכולה להוציא תעודת חסיון ואז להעמיד את החומר בפני ביהמ"ש על מנת שיעיין בו, והשני, היא יכולה לאפשר למשיב לעיין בחומר האמור, לאפשר לו לתת את תגובתו ואז יוכל ביהמ"ש להכשיר קבלת החומר האמור.

עמדתו של המשיב מתקבלת איפוא, ואותה מעטפה אטומה שבה נערם חומר מודיעיני כזה או אחר, ביהמ"ש לא יעיין בו והמעטפה תחתם ותוחזר בשלמותה למשטרת ישראל.

 

נשאלת השאלה, האם לאור החלטתו של ביהמ"ש בהקשר זה, יש בכל זאת להשאיר את העסק נשוא הבקשה סגור. שהרי התקיים דיון בביהמ"ש, ובדיון זה למד ביהמ"ש כי עמדת המשטרה ובמיוחד מפקד תחנת המשטרה, כי הימצאותו של העסק סגור יש בו כדי להגן על שלום הציבור, כאשר הימצאותו פתוח גם בתנאים מגבילים יש בו כדי לסכן את הציבור.

 

כאמור עמדת המשטרה, מתבססת על חומר מודיעיני שלא עיינתי בו, ועל קיומם של שני אירועים שלפחות אחד מהם, פורסם בתקשורת והיה ידוע (ארוע ירי), והשני, אירוע של המצאות רימון שלטענת המשיב לא היה ידוע לו כלל.

 

אין בקיומו של אירוע ירי אחד ויחיד כדי להביא למסקנה שיש להביא לסגירת העסק האמור ולהכשיר את צו הסגירה המינהלי ואני נכון להורות על המשך עיכוב ביצוע הצו, ואולם כל זאת בתנאים האמורים. המדובר בתנאים המשקפים לדעתי את האיזון שיש לקחת אותו בחשבון כרגע בטרם העמידה המשטרה בתנאים שנקבעו בהחלטה זו את החומר החסוי לעיון ביהמ"ש, בין חוךפש העיסוק מצד אחד, ובין שמירה על שלום ובטחון הציבור מצד שני.

 

ואלה התנאים:

 

1.         החלטה זו תעמוד בתוקף כל עוד לא שונתה ואולם ניתנת למשטרה אפשרות לשקול את עמדתה לגבי החומר החסוי ולפעול כעולה מהאמור בהחלטה זו להוצאת תעודת חסיון ו/או ניהול התיק בדלתיים סגורות כאשר החומר יונח לפתחו של המשיב.

 

2.         היה ותוגש לי בקשה לעיכוב ההחלטה לשם ערעור לבימ"ש מחוזי, אשקול אותה.

 

3.         העסק הנ"ל ישאר בשלב זה פתוח תוך עיכוב צו הסגירה המנהלי בתנאים הבאים:

 

 

א.      ייקבעו על ידי המשטרה מספר השומרים הדרוש לצורך אבטחת העסק כאשר מדובר בלא פחות מ-2 שומרים, שניהם חמושים כאשר אחד נמצא בפתח העסק ואחד מסייר. מדובר בשני שומרים שיאושרו על ידי המשטרה.

 

 

ב.      יותקנו בעסק מצלמות במעגל סגור וחיבור למחשב אינטרנט און-ליין, הכל על חשבונו של המשיב באופן שיהיה פיקוח והשגחה למשטרת ישראל תחנת חוף זבולון 24 שעות ביממה.

 

 

ג.        כל אירוע חריג שיתרחש בעסק, דהיינו, מצב שבו יהיה פעילות אלימה מסוג של שימוש בנשק חם או קר, או אלימות פיזית, תביא לסגירתו של העסק לאלתר.

 

4.         החלטה זו ניתנת ביום ו`, 30.4.04, והיא תקפה מהיום בשעה 16.00, דהיינו, אם המשיב לא עומד בשני תנאים אלה, עסקו יהיה סגור למשך 30.4.04 1.5.04 וזאת על מנת לשמור על בטחון הציבור והוא יוכל לקיים את החלטות ביהמ"ש ביום ראשון הקרוב, 2.5.04, ואם יעמוד בתנאים האמורים כאמור, צו העיכוב על צו הסגירה המינהלי עומד בתוקפו.

 

5.         המשמר יתן העתק מהחלטה זו למשטרת ישראל בצירוף החומר המודיעיני אשר נחתם        כאמור במעטפה וביהמ"ש לא עיין בו וכן לנציג המשיב. כאמור, העסק יפעל אך ורק על פי           האמור בסעיף 3.

 

6.         שקלתי בעניין והחלטה זו ניתנת ללא צו להוצאות.

 

 

 

ניתנה היום ט` באייר, תשס"ד (30 באפריל 2004) בהעדר הצדדים

 

 

ע. נווה, שופט

 

 

 

 

קלדנית: בטי



30/04/2004



חדשות
ישראל  | חמאס טוען: ישראל משתמשת בפייסבוק לגיוס משת``פים  
ארצות הברית  | ה-FBI לא שילם חשבונות וקווי האזנות הסתר נותקו  
גרמניה  | גרמניה רוצה לעשות שימוש בתוכנות ריגול נגד חשודים בטרור  

מאמרים
ישראל  | המטרה – ריגול תעשייתי. הכלי – תוכנות ריגול. התוצאה – אבטחת המידע על המפה  
ישראל  | האם בעתיד נשכור את שירותיו של עורך דין-רובוט?  
ישראל  | דיני רשת באוירה פורימית  

פסיקה
ישראל  | ת``א 4951-09 (השלום ירושלים) אבו עישה נ` קסואני אלקאדאר  
ישראל  | בר``ע 928/05 (מחוזי ירושלים) עיריית ירושלים נ` יפעת כהן  
ישראל  | ה``פ 353/04 (שלום כפר סבא), יוסף אלגיוסי נגד רשות השידור  

חקיקה
אוסטרליה  | חוק לאיסור שכפול גנטי של בני-אדם- 2002  
אנגליה  | חוק התקשורת האנגלי משנת 2003  
ארצות הברית  | חוק הטלקומוניקציה משנת 1996  

מקורות מקוונים
ישראל  | אינטרנט וטכנולוגיות המידע במזרח התיכון  
ישראל  | We CMS - בלוג בנושא מערכות ניהול תוכן  
ישראל  | המרכז הישראלי לטכנולוגיית RFID  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2017