מחבר המאמר מעלה שאלות אתיות הקשורות למדיה דיגיטלית וטוען כי זה קל מאוד להכין עותקים של מדיה כזו. אולם המחבר גם שואל האם העובדה שניתן לעשות משהו מצביעה על כך שיש לעשותו? המחבר אומר כי הוא אינו עוסק בחוק או בתוכנות DRM שחברות כמו מיקרוסופט ואפל עושות בהן שימוש. למען הטיעון הוא מניח כי הסיכון להיאסר או להיתבע בגין הפעילות הזו הוא אפסי. לטענתו, השאלה האמיתית היא איך אתה מרגיש - מבחינת צדק או אי צדק - לגבי הפעולה של ההעתקה של מדיה דיגיטלית.המחבר טוען כי הוא מאמין שיש טווח לגיטימי של תשובות לשאלה הזו וכי הוא אינו מחפש קונצנזוס. לדבריו, אין ספק כי קיים מיעוט המאמין כי כל מדיה צריכה להיות חופשית ונגישה לכולם. המחבר טוען כי המיעוט הזה מאוזן על ידי משפטנים ומנהלים של תעשיית הבידור שיש להם דעות רדיקליות הפוכות ורשימה ארוכה של פעילויות שהם מעוניינים כי יוכרזו כלא חוקיות.המחבר אומר כי הוא חושד בכך שרוב האנשים "נופלים" אי שם באמצע בין הגישות הללו ומציג שאלות לקוראי המאמר כמו למשל- האם אתה חושב שרכישת תקליטור והעתקתו לצורך שימוש אישי היא פעולה צודקת?, איזה סוגים של עותקים מקובל ונכון יותר לעשות? האם אפשר לסחור בעותק "יד שניה"? האם זה בסדר להשאיל תקליטור מחבר ולעשות ממנו עותק לעצמך? אם הפסדת שידור של תוכנית אהובה האם זה בסדר להוריד עותק שלה משירות כמו BitTorrent?