מחבר המאמר טוען כי בחברה המתועשת של היום ובעידן המידע, חיינו היומיומיים תלויים בדברים שאנו לוקחים כמובן מאליו- חשמל, מים טריים, תקשורת ומערכת הכבישים שלנו.לטענת המחבר, לתשתית של כל אחד מאלו יש יכולת שימוש מוגבלת והם מעוצבים כך שיספקו ביקוש מצופה. אולם לטענת המחבר, הביקוש משתנה וללא תכנון והשקעה מתאימים, כל תשתית תיכשל בסופו של דבר.המחבר טוען כי האמריקאים מתייחסים ברצינות לתשתית וכי כמו שמתייחסים לגשרים שצריכים להיות בטוחים ואמינים, כך יש להתייחס לרשתות תקשורת, שתהיינה מסוגלות להתמודד עם תנועת האינטרנט הגדלה. המחבר סבור כי הבעיה היא שהגענו לנקודה שקיים בה נתק בין הארכיטקטורה המסורתית של רשת האינטרנט וצרכי הלקוחות של היום. הארכיטקטורה המסורתית של הרשת לא עוצבה כך שתענה על הביקוש הקיים.המחבר אומר כי הביקוש לרוחב פס גדל כל הזמן מעבר ליכולת לספקו ומשווה את המצב למצב בו כל בית בארה"ב יזדקק לפי 10 מים באיכות פי 10 מברז באותו הגודל. המחבר אומר כי בית ממוצע משתמש כיום באותו רוחב הפס של משרד לפני כמה שנים ומזכיר את הימים בהם נעשה שימוש בדואר אלקטרוני בלבד, לעומת היום, כאשר שולחים בדואר תמונות, מורידים מוזיקה וצופים בסרטים וכל זה באותו הזמן.על מנת להמחיש את דבריו מספר המחבר כי רוחב הפס הנצרך כיום על ידי סרטון וידאו פופולארי באתר YouTube שהורד יותר מ- 54 מיליון פעמים, שווה לשימוש החודשי ברוחב פס בשנת 2000. המחבר מציין גם כי השימוש ב- iTunes גדל ב- 47.5 אחוזים במהלך שנת 2006 לבדה.מחבר המאמר מציין כי בחמש השנים האחרונות עברה ארה"ב להיות מדורגת במקום החמישה עשר, במקום במקום הרביעי בציון רוחב הפס שלה הנמדד על ידי הארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי. לטענת המחבר, כשסטודנטים מקוריאה מבקרים בארה"ב הם המומים משתי תופעות: בעיית חסרי הבית והמצב העגום של רוחב הפס בארה"ב.המחבר אומר כי דירוג במקום ה- 15 משמעותו היא שחדשנות תקרה במדינות בהן יש תשתית דיגיטלית ותרבות דיגיטלית שיכולות ליצור את הרעיון הגדול הבא. הנוסחה הטכנולוגית של תחרותיות רוחב פס היא נוסחה פשוטה בעיני המחבר: העבר יותר רוחב פס איכותי ליותר אנשים, מהר יותר. לטענת המחבר יש צורך במדיניות רוחב פס לאומית שחלק ממנה יהיה גם מתן גישה אוניברסלית לרוחב פס. לשיטתו, גישה לאינטרנט מהיר לא צריכה להיות מותרות אלא צורך ברור.