Share


 

תאריך: 09/12/2007

פ 2483/07

בבית משפט השלום תל אביב-יפו

בפני כב` השופט דניאל בארי

מדינת ישראל נ` אור אליהו

 

העובדות

 

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של פרסום תועבה, עבירה של החזקת חומר תועבה וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית.

 

2. ע"פ כתב האישום, העבירות של הפצת החומר הפדופילי נעשו בחודשים מרץ ויוני 2004. ביום 19.06.05 קיבלה הפרקליטות חומר חקירה נוסף מבריטניה. רק בדצמבר 2006 הודיעה המדינה לנאשם על כוונתה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע.

 

3. הנאשם טען כי על עבירות אלו התיישנו לאחר שנתיים. בית המשפט דחה את טענת ההתיישנות וקיבל את עמדת המדינה כי סעיף 9(ג) לחסד"פ חל גם על תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 214 לחוק.

 

4. עד לתחילת 2007, עמדת הפרקליטות הייתה כי עבירה לפי ס` 214 מתיישנת תוך שנתיים מיום ביצוע העבירה. בתחילת 2007 שונתה המדיניות על ידי הפרקליטות, כך שס` 9(ג) לחסד"פ יחול גם על עבירות לפי סעיף 214.

 

5. הנאשם טוען כי יש לבטל את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק (אכיפה בררנית; הסתמכות; שיהוי ורשלנות בטיפול הפרקליטות בתיק; פגיעה בלתי מידתית).

 

בית המשפט קבע

 

1. בית המשפט קובע כי הטיפול בתיק הנדון היה רשלני, שכן לא נעשתה כל פעולה בעלת משמעות בין ה-26.10.04 ועד לדצמבר 2006, ובוודאי שלא הייתה כל הצדקה בהשהיית הגשת כתב אישום סמוך לאחר קבלת החומר ביום 19/6/05, כשנה לפני תום תקופת ההתיישנות.

 

2. בית המשפט מציין כי הרצון לשנות את הגישה המשפטית לעניין ההתיישנות נולד כתוצאה מאותו טיפול רשלני. בית המשפט מציין כי הדבר מעורר תחושות אי נוחות, ומציין כי ראוי היה לקבוע בהנחיה חדשה כי היא תחול רק לגבי חקירות שהעבירות בהן טרם התיישנו לפי הגישה הקודמת.

 

3. בית המשפט קובע כי סוגיית עמדת המדינה לעניין תקופת ההתיישנות גורמת ל"פגיעה מהותית" בתחושת הצדק. פגיעה זו גוברת על הפגיעה באינטרס הציבורי שיגרם אם המשפט לא יבורר כתוצאה מביטול כתב האישום.

 

4. כמו כן, מציין בית המשפט את העובדה כי המשך ההליך בעבירות הליבה עלול לגרום לנאשם נזק חמור. שיקול נוסף לעניין הביטול הוא העובדה כי יש לראות בהנחיה החדשה מעין חקיקה חדשה.

 

5. לכן, בית המשפט קובע כי יש לבטל את שלושת האישומים הראשונים, אך הוא משאיר על כנו את האישום הרביעי.

 

 

   

בית משפט השלום תל אביב-יפו

פ 002483/07

 

בפני:

כב` השופט דניאל בארי

תאריך:

09/12/2007

 

 

 

 

 

 

 

בעניין:

מדינת ישראל

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

אייל כהן

המאשימה

 

נ ג ד

 

 

אור אליהו

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

עודד מורנו

הנאשם

 

 

החלטה

 

רקע כללי:

 

1.         ביום 5/3/07 הוגש כתב אישום נגד הנאשם הכולל ארבעה אישומים. במסגרת אישומים אלה מייחסת התביעה לנאשם שתי עבירות של פרסום תועבה לפי סעיף 214 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), עבירה אחת של החזקת חומר תועבה לפי סעיף 214 (ב3) לחוק, וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 (א) לחוק, ושיבוש מהלכי משפט עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

 

2.         כתב האישום הוגש בהסכמת פרקליטת המחוז בהתאם לדרישת סעיף 214 לחוק.

 

3.         בתחילת הדיון טען סנגורו דאז של הנאשם, כי לא קוימה בעניינו של הנאשם הוראת סעיף 60 א` לחוק סדר הדין הפלילי וכי לא הוענקה לו זכות השימוע. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, דחיתי את הטענה ביום 9/5/07.

 

4.         באותה ישיבה העלה הסנגור טענת התיישנות לגבי עבירות הליבה, דהיינו העבירות שעניינן פרסומי תועבה וטען כי כתב האישום הוגש מעל לשנתיים לאחר ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם, זאת בניגוד לאמור בסעיף 214 לחוק.

5.         התביעה אישרה כי כתב האישום אכן הוגש למעלה משנתיים לאחר ביצוע עבירות הליבה, אולם טענה כי תקופת ההתיישנות המפורטת בסעיף 214 לחוק מוארך מכוחו של סעיף 9 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי שהוא מעין "מטריית התיישנות".

 

6.         בהחלטה מנומקת שנתתי ביום 27/6/07 דחיתי את טענת ההתיישנות וקבעתי כי סעיף 9 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי חל גם על תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 214 לחוק.

 

7.         בדיון 27/6/07 הודיעו באי כוח הנאשם כי בכוונתם לטעון טענה של "הגנה מן הצדק" וביקשו שינתן להם זמן סביר להגשת טענותיהם בכתב. נתתי לכל אחד מהצדדים 21 יום להגשת טיעונים בכתב.

 

8.         הדיון שנקבע ליום 5/9/07 לא התקיים כיוון שסנגורו של הנאשם נידון להשהיה ע"י בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין. בא כוחו החדש ביקש דחייה על מנת ללמוד את החומר.

 

9.         הסנגור החדש עו"ד מורנו השמיע את טיעוניו ביום 17/10/07. התביעה השמיעה את טיעוניה בישיבה מיום 13/11/07. שני הצדדים הגישו חומר כתוב שלהערכתם תומך בגישתם.

 

10.       יאמר בשלב זה כי אין מחלוקת עובדתית ממשית בין הצדדים לגבי השתלשלות הדברים. המחלוקת הינה בשאלה איזה פרשנות יש לתת לעובדות המוסכמות ומה צריכה להיות התוצאה המשפטית הראויה נוכח מסכת העובדות המוסכמת על הצדדים.

 

11.       עבירות הליבה המיוחסות לנאשם בוצעו בחודשים מרץ ויוני 2004. ביום 26/10/04 התיק הועבר לפרקליטות וצוין כי חומר נוסף עתיד להגיע מאנגליה. חומר החקירה מבריטניה הגיע למשטרת ישראל ביום 7/4/05 והועבר לפרקליטות ביום 19/6/05.

 

12.       בין 19/6/05 לדצמבר 2006 לא נעשה כל דבר משמעותי בתיק. בדצמבר 2006 המדינה הודיעה לנאשם על כוונתה להגיש נגדו כתב אישום בכפוף לשימוע.

 

13.       לגבי הדברים שהתרחשו בהמשך אצטט מדבריו של התובע בנספח לטענותיו (מסומן ב): "...ינואר פברואר 2007 מגעים בין הצדדים; קיום שימוע; עיון ההגנה במוצגים; קבלת בקשת הנאשם להשלמת החקירה אשר בוצעה אם כי לא הושלמה לבקשתו; קבלת הנחייה עקרונית מפרקליטות המדינה באשר לעמדת המאשימה לעניין התיישנות...(הדגשה במקור ד.ב.).

 

14.       מוסכם על הצדדים כי עבירות הליבה התישנו ביוני 2006 בהתאם לגישה שהייתה מקובלת עד לשינוי ההנחיה ע"י פרקליטות המדינה. כתב האישום הוגש כ- 9 חודשים אחרי מועד זה ביום 5/3/07.

 

טענות הצדדים:

 

15.       ב"כ הנאשם טוען מספר טענות מצטברות וטוען כי במקרה זה ראוי לבטל את כתב האישום מטעמי צדק. טענותיו של הסנגור בתמצית הן:

א.         אכיפה בררנית: הסנגור מסתמך על מכתב שנשלח ע"י מנהלת המחלקה לייעוץ משפטי במשרד לביטחון פנים ביום 8/1/07 ליו"ר וועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת לקראת דיון בהצעת החוק לביטול תקופת ההתיישנות המיוחדת שבסעיף 214 בכל הקשור לעבירות הנוגעות לקטינים (נספח ד` לנספחי ההגנה).

            "...בשנים האחרונות נסגרו מאות תיקים של תיקי פדופיליה חמורים, כאלה שלגביהם בוצעה עבודה רבה אך תהליך הכנת החומר בחו"ל ואח"כ ההכנה בארץ, הביאה התיק לסף התיישנות ולא היה מנוס מלסגור התיקים בעילה זו.

            תקופת התיישנות כה קצרה של שנתיים ימים בעבירות אשר תהליך הטיפול בהם חוצה מדינות, תהליך אשר על פי אופיו נמשך זמן רב, מביאה בהכרח למציאות של אכיפה שולית בתחום חשוב זה".

            הדברים נכתבו ע"י סנ"צ אביב ראש מפלג עבירות מחשב במשטרת ישראל.

           

            הסנגור גם הפנה לעובדה כי בשנים 2000-2001 כל התיקים שנפתחו בגין חשד לביצוע עבירה לפי סעיף 214 נסגרו במשטרה, ובשנים 2002-2004 מחצית התיקים נסגרו במשטרה (נספח ח` לטעונים).

 

            טענתו של הסנגור הינה כי לא היה מקום להעמיד את מרשו לדין בניגוד מוחלט למדיניות המושרשת לעניין ההתיישנות וכי יש בהעמדתו לדין משום אכיפה בררנית.

 

ב.         טענת ההסתמכות: הסנגור מציין כי מרשו יוצג בשלב החקירה ע"י עו"ד בקיאה במשפט פלילי ובמדיניות התביעה והסתמך על חוות דעתה המשפטית לפיה עבירות הליבה התיישנו כעבור שנתיים מיום ביצוע העבירות, על מנת להתחיל לבנות מחדש את חייו.

 

ג.          טענת השיהוי והרשלנות בטיפול הפרקליטות בתיק: הסנגור טוען כי הפרקליטות לא טיפלה בצורה ראויה בתיק החקירה בעניינו של הנאשם.

            הסנגור טוען כי במקרה זה לא קויימה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה שקבעה פרקי זמן בהם יש צורך לדווח על הטיפול בתיק לפרקליט המחוז וכן לפרקליטות המדינה בהתאם להנחיה 4.1200 של היועץ המשפטי לממשלה.

            הסנגור מדגיש כי במקרה זה נוכח תקופת ההתיישנות הקצרה הייתה חשיבות מיוחדת לטפל בתיק ביעילות אולם הדבר לא נעשה.

            הסנגור גם ציין כי לא נעשה מאמץ משמעותי לקבל מוקדם יותר חומר חקירה מבריטניה.

 

ד.         טענת הפגיעה הבלתי מידתית בנאשם: הסנגור פירט בהרחבה את הנזק שנגרם לנאשם כתוצאה מהחקירה והפרסומים בעקבות החקירה והדגיש כי הנאשם נאלץ לעזוב את מקום עבודתו.

לאחר שקיבל חוות דעת משפטית לפיה עבירות הליבה התיישנו החל הנאשם לבנות מחדש את חייו. קיבל טיפול פסיכולוגי השתקם והשתלב במקום עבודה חדש.

הסנגור מפנה לחוות הדעת של הפסיכולוגית הקלינית (נספח ו` 1 ו` 3) לצורך הדגשת הנזק הנגרם לנאשם וכן לצורך הפנייה לממצאי הפסיכולוגית לעניין חוסר מסוכנותו של הנאשם בתחום עבירות המין בכלל ועבירות כלפי קטינים בפרט.

 

16.       התובע מסכים כי הייתה רשלנות בטיפול בתיק. הוא גם מסכים כי עד להעלאת הנושא בפרקליטות המדינה בינואר – פברואר 2007 הגישה המקובלת הייתה כי העבירה לפי סעיף 214 מתיישנת כעבור שנתיים מיום ביצוע העבירה.

            התובע טוען כי מאחר ונמסרה הודעה לב"כ הנאשם בדצמבר 2006, טענת ההסתמכות שלו מסתכמת לפרק זמן של חצי שנה, דהיינו, ממועד ההתיישנות כפי שנמסר לו, דהיינו, יוני 2006 ועד לדצמבר 2006.

            התובע מציין כי למרות רשלנות התביעה בטיפול בתיק ולמרות שינוי ההנחיה לעניין ההתיישנות, אין לקבל את הטענה של הגנה מן הצדק.

            התובע טוען כי הגנה זו תחול רק במקרים נדירים וכי בית המשפט יוכל לאזן בין הפגיעה בנאשם לבין האינטרס הציבורי בשלב מאוחר יותר, למשל בשלב של גזירת הדין אם הנאשם יורשע בדינו.

            התובע סבור כי שיהוי כשלעצמו אינו מצדיק קבלת טענת הגנה מן הצדק.

הרקע המשפטי:

 

17.       מאז פסק דין יפת ע"פ 2910/94 יפת נ. מדינת ישראל נ(2), 221 נקלטה בשיטה המשפטית של מדינת ישראל ההגנה מן הצדק.

            המבחנים שנקבעו בפסק הדין יפת לצורך קבלת הטענה הם מבחנים קשים שצמצמו מאוד את האפשרות ליישם את ההגנה הלכה למעשה.

 

18.       בע"פ 4855/92 מדינת ישראל נ. בורוביץ נ"ט (6), 776 הוגמשו המבחנים לקבלת הטענה.

 

19.       בהילכת יפת נאמר: "...המבחן הקובע, כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות, היינו התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם...המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסובלו..."

 

20.       בפסק דין בורוביץ נסקרה הביקורת שהועלתה ע"י אנשי אקדמיה ושופטים על הלכת יפת וצויין כי יתכן ויש מקום לשנות את מבחן "ההתנהגות השערורייתית של הרשות". באותו פסק דין נאמר: "...על רקע הדברים הללו, רואים אנו טעם להעיר: עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים".

 

21.       בטרם הצבת המבחן החדש מציין בית המשפט העליון בהלכת בורוביץ: "...ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה איפוא מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו, אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות שהתקיים קשר סיבתי בין ההתנהגות הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו, עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא למשל לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר, אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהיה ניתן להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות..."

 

22.       בית המשפט העליון קבע מבחן בן שלושה שלבים לבחינת קיומה של ההגנה: "...החלתה של ההגנה מן הצדק על מקרה נתון טעונה בחינה בת שלושה שלבים:

בשלב הראשון על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם, ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו.

בשלב השני על בית המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות.

בשלב זה, נדרש בית המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, שהעיקריים שבהם פורטו לעיל, תוך שהוא נותן דעתו על נסיבותיו הקונקרטיות של ההליך שבפניו.

בתוך כך, עשוי בית המשפט לייחס משקל, בין היתר, לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם; לעוצמת הראיות (הליכאוריות או המוכחות) המבססות את אשמתו; לנסיבותיהם האישיות של הנאשם ושל קורבן העבירה; למידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן; לחומרת הפגיעה בזכויות הנאשם ולנסיבות שהביאו לגרימתה; למידת האשם הרובץ על כתפי הרשות שפגעה בהליך או בנאשם וכן לשאלה האם הרשות פעלה בזדון או בתום לב...

בשלב השלישי, מששוכנע בית המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום".

 

23.       לאחרונה תוקן סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 והוסף לו סעיף קטן (10) המאמץ את "ההגנה מן הצדק" בחוק החרות. סעיף זה קובע:

            "(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

 

24.       יודגש כי במהלך הדיון בכנסת הוצגו שתי גישות, גישה אחת מצמצמת נקטה לשון של "פגיעה חמורה" וגישה אחרת מרחיבה יותר נקטה לשון של "פגיעה מהותית". בסופו של דבר הגישה המרחיבה התקבלה.

 

מן הכלל אל הפרט:

 

25.       בחינת מכלל הנסיבות מלמד כי הטיפול בתיק זה היה רשלני. לא נעשתה כל פעולה בעלת משמעות ע"י התביעה בין 26/10/04 ועד לדצמבר 2006 מועד בו נמסר לב"כ הנאשם על הכוונה להגיש נגדו כתב אישום.

 

26.       נוכח מהות החשדות ותקופת ההתיישנות הקבועה בחוק וכן הנחיית היועץ המשפטי לממשלה שהוזכרו לעיל היה צורך לתזכר ולדרבן את המשטרה לקבל בהקדם את חומר החקירה מבריטניה, ובוודאי שלא הייתה כל הצדקה בהשהיית הגשת כתב אישום סמוך לאחר קבלת החומר ביום 19/6/05 כשנה לפני תום תקופת ההתיישנות.

 

27.       הרצון לשנות את הגישה המשפטית לעניין ההתיישנות נולדה כתוצאה מאותו טיפול רשלני. באותם ימים ממש המדינה הציגה בפני וועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת עמדה שונה לעניין ההתיישנות וטענה כי העבירה מתיישנת תוך שנתיים מיום ביצוע העבירה.

 

28.       מאחר והשינוי בעמדה העקרונית נולד כאמור לעיל, הוא מעורר תחושות אי נוחות.

            היה מקום לקבוע באותה הנחייה חדשה כי היא תחול לגבי החקירות שהעבירות בהן טרם התיישנו לפי הגישה הקודמת.

 

29.       כאן המקום לציין כי ספק אם היה מקום בהנחייה חדשה, מאחר והכנסת עמדה לחוקק תיקון לחוק שמביא פיתרון לסוגיית החזקת חומר תועבה בעניין קטינים.

 

30.       נראה לי כי הפגמים שנפלו בטיפול בתיק זה הם פגמים ממשיים.

            לאחר שבחנתי את סוגיית שינוי עמדת המדינה לעניין תקופת ההתיישנות, מצאתי כי יש בכך בדרך שהדבר נעשה משום "פגיעה מהותית" בתחושת הצדק. במקרים רבים אחרים בשנים האחרונות תיקים נסגרו בגלל אותה תקופת התיישנות ובמקרה זה כל הנושא נבחן אך ורק עקב רשלנות הטיפול בתיק.

 

31.       בחנתי את תוכן כתב האישום ונכחתי כי עבירות הליבה כמפורט בכתב האישום הינן עבירות חמורות, שקלתי את הפגיעה באינטרס הציבורי שיגרם אם המשפט לא יבורר כתוצאה מביטול כתב האישום בעבירות הליבה זאת מול הפגיעה בתחושת הצדק וההגינות כפי שהדברים פורטו לעיל.

 

32.       לאחר שעיינתי במסמכים שצורפו על ידי ההגנה החלטתי לתת משקל ממשי רק לאותם שינויים שחלו אצלו מיוני 2006 ועד ינואר 2007, מצאתי כי המשך ההליך בעבירות הליבה עלול לגרום לנאשם נזק חמור.

 

33.       בעניין מידת הפגיעה באינטרס הציבורי, התחשבתי בדבריה של הפסיכולוגית הקלינית איריס ביתן כץ. העדה אבחנה את הנאשם כסובל מפטישיזם "... נושא הפטיש אינו מרכזי באישיותו של אלי וודאי שאינו קשור למניות או לילדים אלי יהנה, למשל, לצפות, בערוץ האופנה או להתבונן באביזרי יופי או חלקי לבוש נשים מסוימים – מבלי לחשוק מבחינה מינית בדמויות בהן הוא מתבונן. אין הוא מסוגל לתקוף מינית, להטריד מינית או לפתות מינית נשים, ילדים או ילדים בשום צורה ואופן מעבר להתייחסות פסיבית למימד האסתטי שלהם... שאלת הפדופיליות גם היא מופרכת. לאלי אין עניין וודאי שלא הנאה פוטנצליאלית מקיום יחסי מין עם קטינים וגם לא משיכה לנושא זה כגרוי מיני מכל סוג שהוא..".

 

            בסיכום דבריה מציינת המומחית:

 

            "... אלי עבר תהליך שיקום וארגן מחדש את חייו המקצועיים והאישיים, זאת לאחר הפקת לקחים והתפתחות פסיכולוגית שהביאו לשינוי באישיותו, מובן מאליו שהליכים פליליים או כתב אישום עלולים להיות הרסניים ביותר עבורו בהביאם לעצירה, לנסיגה, ולהתרסקות של השגיו התעסוקתיים, הנדרשים והבינאשיים".

 

34.       לא התעלמתי מן העובדה כי חוות הדעת ניתנה על סמך גירסת הנאשם בפני המומחית וכי הדברים לא נבחנו בחקירת המומחית על ידי התביעה. למרות האמור לעיל יש באמור בחוות הדעת כדי לתאר איך אישיותו של הנאשם נתפסת בעיני המומחית, מה עלולות להיות ההשפעות של ההליך הפלילי על הנאשם.

 

35.       התובע המלומד הפנה אותי להלכת נשאף וטען כי נושא ההתיישנות הוא נושא דיוני וכן אין לנאשם זכויות מוקנות לעניין תקופת ההתיישנות.

 

            בע"פ 290/63 נאשף נ` היועץ המשפטי לממשלה יח`(2) 570, נקבע כי אומנם חוק התיישנות "...פרוצדורלי הוא מטבעו, ולכן פעולתו למפרע גם על עבירות שנעברו קודם תחילתו..." אולם בהמשך קובע בית המשפט "... סעיף 34 לחוק הנ"ל מדובר על חישוב תקופת ההתיישנות, במקרה שתקופת ההתיישנות טרם נסתיימה, שכן אם נסתיימה אי אפשר עוד להעמיד עבריין לדין ואין מקום לחישוב...".

 

36.       טענת ההגנה הינה כי יש לראות במקרה זה תקופת התיישנות שחלפה ובהנחיה החדשה מעין חקיקה חדשה.

            נראה לי כי גישה זו מתיישבת עם האמור בסעיפים 4 ו – 5 לחלק המקדמי של חוק העונשין וכן בדברים שנאמרו בפסק הדין נשאף "... משעברה התקופה בה מותר להאשים אדם בעבירה פלונית, העבירה כאילו נמחקה וכלא היתה ואין עליו כל אחריות פלילית בגינה, לא דיונית ולא מהותית".

 

37.       לאור מכלול הנסיבות שפרטתי לעיל הגעתי לידי מסקנה כי זהו מקרה חריג שמצריך את ביטולם של אישומים 1 עד 3 בכתב האישום.

 

38.       בעניין האישום הרביעי סוגיית ההתיישנות כלל אינה מתעוררת על פני המעשים המיוחסים לנאשם שהינם חמורים ועל כן אין הצדקה לבטל אישום זה במסגרת ההגנה מן הצדק.

 

39.       הצדדים התייחסו באופן שטחי לאישום זה ולא נטענו בגינו טיעונים מעמיקים, לא היתה התייחסות לסוגיה אם היה מוגש כלל כתב אישום לו סברה התביעה כי עבירות הליבה התיישנו.

 

40.       נוכח כל האמור לעיל אני מבטל את שלושת האישומים הראשונים ומשאיר על כנו את האישום הרביעי.

 

 

ניתנה היום כ"ט בכסלו, תשס"ח (9 בדצמבר 2007) במעמד הצדדים

 

 

 

 

דניאל בארי, שופט

 



09/12/2007



חדשות
ארצות הברית  | 'יוזמת הריגול' של המחלקה לביטחון לאומי בארה"ב מכה גלים  
ארצות הברית  | ארצות הברית שוקלת לדרוש סיסמאות לרשתות חברתיות כחלק מהליך קבלת ויזה  
ארצות הברית  | בית משפט פסק נגד הצו הנשיאותי של טראמפ בתביעת אמאזון ואקספידיה  

מאמרים
ארצות הברית  | רגולציה בעידן של כלכלת שיתוף  
ישראל  | חוק הפורנו – מעט מדי, מאוחר מדי  
ישראל  | אגרת רשות השידור- עבר זמנה?  

פסיקה
ישראל  | עת``מ 49/09 (עניינים מקומיים מעלה אדומים) חיים חוברה ואח` נ` עיריית מעלה אדומים  
ישראל  | עתמ 326/09 (מחוזי נצרת) התנועה למען איכות השלטון בישראל ואח` נ` עירית בית שאן ואח`  
ישראל  | תר``מ 18/18 (ועדת הבחירות המרכזית) אבינועם מגן נ` אבי נעים  

חקיקה
ישראל  | חוק התכנון והבניה (תיקון מס` 86), התשס``ח-2008  
ישראל  | תזכיר חוק תעודת זהות, מסמך נסיעה ומאגר מידע ביומטריים, התשס``ח - 2008  
ישראל  | חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס` 40), התשס``ח - 2008  

מקורות מקוונים
הולנד  | מכון נציב תלונות הציבור הלאומי  
קרואטיה  | הרשות הקרואטית לפיקוח על השירותים הפיננסיים - HANFA  
רומניה  | הנציבות הרומנית לפיקוח ביטוחי - CSA  





מדורים

 

קניין רוחני

לשון הרע

מידע כללי

הגנת הפרטיות

מסחר אלקטרוני

זכויות יוצרים

לשון הרע

אילון ושות` עורכי דין

דואר זבל

מניות, ניירות ערך

סימני מסחר

תביעת לשון הרע

אודות דיני רשת

משרדי עורכי דין

מונופולין, הגבלים עסקיים

פטנטים

לשון הרע בפייסבוק

ניהול משברים

קניין רוחני

שמות מתחם

 

 

חוקרים פרטיים

סקס פורנוגרפיה

דואר אלקטרוני

סוגיות בזכויות יוצרים

פלילים

מומחים יועצים

שיתוף קבצים

עבודה

זכויות יוצרים בתמונות

עבירות מחשב

עו"ד אביב אילון

מנהל סחר אלקטרוני

ריגול ומעקב

זכויות יוצרים במוזיקה

עבירות אינטרנט

יעוץ משפטי

הימורים

ספקי שירותים

זכויות יוצרים בתוכנה

הונאה

 

סמכות שיפוט

טרור קיברניטי

זכויות יוצרים בוידאו, סרטים וטלויזיה

פלילים

 

בורורות גישור

מנועי חיפוש באינטרנט

זכויות יוצרים בפרסום

 

 

פדופיליה

ילדים

רישום זכויות יוצרים

 

 

אתיקה

נשים

שמירת זכויות יוצרים

אינדקס ויזואלי


בחירות אלקטרוניות

גברים

 

קטעי וידאו


מילון מונחון

משפחה

 

חדשות עיתונות


אנונימיות

פורומים

 

משרדי עורכי דין


נוטריון

חברת המידע

 

משפטים


חוזים הסכמים

ננו טכנולוגיה

 

 


מכשירים חכמים

גירושין

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          שותפי תוכן 

 

 

פטנטיםתאונת אופנוע | תאונות דרכים | תוכנית עסקית

 

© כל הזכויות שמורות לעו"ד אביב אילון 1999-2017