תאריך: 20/01/2008

ב"ש 98968/07

בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו

בפני כב` השופט דוד רוזן

פרקליטות מחוז ת"א נ` גרגי אבי ואח`

העובדות

1. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום, המייחס להם קשר להעלות, בדרכי תרמית, שערי מניות, ולהניע את ציבור המשקיעים לקנות את אותן מניות, באמצעות מידע כוזב שפרסמו באמצעות פורום האינטרנט של אתר "גלובס".

2. המשיבים ביקשו לקבל לידיהם את כל ההודעות שפרסמו משתתפי פורום האינטרנט של עיתון "גלובס" – בימים הנקובים בכתב האישום, מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982, המאפשר לנאשם לקבל את כל חומר החקירה. המדינה, מצידה טענה כי היה על המשיבים לעתור לקבלת החומר באמצעות צו לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי. אלא, שבעלי האתר דרשו לקבל 20,000 דולר עבור הפקת הדו"חות הנדרשים על פי סעיף 108.

3. בית משפט השלום קבע כי החומר המבוקש הינו בבחינת "חומר חקירה", ועל כן המשיבים זכאים לקבלו ללא תשלום הסכום הנ"ל, מכוח סעיף 74. מכאן הערעור.

בית המשפט קבע

1. בית המשפט מציין כי על פי הנטען על ידי ההגנה, גולשים אחרים פעלו בדומה למשיבים, וכי הודעות המשיבים נכתבו בהמשך להודעות הגולשים האחרים, לעיתים כתגובה להודעות אלו, ולעיתים אף הועתקו מהגולשים האחרים. לכן, הודעות הגולשים האחרים הן "חומר חקירה", אשר רלוונטי לבחינת היקף אחריותם של המשיבים.

2. כמו כן, בית המשפט מציין כי מהודעות הגולשים האחרים ניתן ללמוד האם המשיבים הצליחו להטעות את הציבור אם לאו. בנוסף, יש בשיחות בפורום כדי לצייר התמונה העובדתית האמורה לשמש תשתית לביסוס אחריותם של המשיבים למיוחס להם בכתב האישום.

3. לכן, בית המשפט מורה על המצאת החומר לעיון המשיבים ודוחה את הערעור.

החלטה

ערר על החלטת בית משפט שלום תל אביב - ב"ש 1519/07 מיום 31.5.07 - לפיה ציווה בית משפט השלום ליתן למשיבים מלוא רצף הודעות פורום, בכל אחד מהימים מהם נשלפו הודעות המשיבים, כאמור בכתב האישום.

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תרמית בקשר לניירות ערך, השפעה בדרכי תרמית – הכל על פי סעיף 54(א)(1) סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח – 1968, ועבירות על חוק המחשבים, תשנ"ה - 1995. על פי כתב האישום, המשיבים קשרו להעלות בדרכי תרמית שערי מניות, ולהניע את ציבור המשקיעים לקנות את אותן מניות. זאת, באמצעות מידע כוזב שפרסמו באמצעות האינטרנט.

ביום 18.3.07 ביקשו המשיבים לקבל חומר חקירה על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ). המשיבים ביקשו לקבל לידיהם את כל ההודעות שפרסמו משתתפי הפורום - פורום אינטרנט של אתר האינטרנט של עיתון "גלובס" - בימים הנקובים בכתב האישום.

המדינה, מפי התובעת המלומדת, עו"ד מלכתא אלמור, סבורה, כי על המשיבים היה לעתור לקבלת המבוקש על ידם באמצעות צו לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי.

המדינה אינה מתנגדת למתן הצו המבוקש על פי סעיף 108.

משהמדינה הסכימה, למעשה, לצו על פי סעיף 108 - יכול היה הדיון להתייתר מבסיסו, שכן החומר המבוקש היה מגיע לידי המשיבים - ללא עיון בו של התביעה.

דא עקא, צו על פי סעיף 108 לחסד"פ, תג מחיר לו. בעלי האתר דורשים לא פחות מעשרים אלף דולר, עבור הפקת הדו"חות הנדרשים, ואשר כך סבורים המשיבים כי יש להותיר החלטת בית משפט השלום במלוא תוקפה.

שאלת השאלות בענייננו הינה, האם החומר המבוקש על ידי המשיבים הינו בבחינת "חומר חקירה", אם לאו.

לגישתי, מדובר ב"חומר חקירה" כפי שהוגדרו והותחמו התיבות הנ"ל בהלכה הפסוקה.

[ראה לעניין זה: בג"ץ 233/85 אל הוזייל נ` מ"י; בש"פ 1355/98 בן ארי נ` מ"י; בג"ץ 1885/91 צוברי נ` פמת"א; בש"פ 1327/96 דרעי נ` מ"י; בבש"פ 9322/99 מסרוואה נ` מ"י; בג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ` בית הדין הצבאי; בש"פ 2043/05 מ"י נ` גד זאבי ואח`; בש"פ 6640/06 קרוכמל נ` מ"י; בש"פ 8555/06 פלוני נ` מ"י; בש"פ 8706/07 מ"י נ` פלוני ועוד].

המשיבים פעלו על פי כתב האישום בפורום אתר האינטרנט של עיתון "גלובס", בו נטלו חלק גולשים אחרים במועדים שצוינו בכתב האישום.

על פי הנטען על ידי ההגנה, אותם גולשים אחרים פעלו בדומה למשיבים. ביתר שאת, הודעות המשיבים נכתבו בהמשך להודעות אותם גולשים, לעיתים כתגובה להודעות אלו, ולעיתים אף הועתקו מהגולשים האחרים.

אם אכן כך, לא ניתן לטעון ברצינות, כי הודעות אותם גולשים אינן בבחינת "חומר חקירה". לא ניתן לטעון ברצינות, שהודעות אותם גולשים אינן רלוונטיות לבחינת היקף אחריותם של המשיבים.

ועוד, הודעות האחרים – שלא הואשמו, כמובן, בכתב האישום – יכול ויש בהן להעיד על תוצאות פעולתם, "הצלחתם" ו/או מידת "כשלונם" של המשיבים בביצוע העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

תוצאות פעולתם של המשיבים, האם הוטעה הציבור, האם תמימים הולכו שולל אחרי מעשיהם, הינן, על פני הדברים, רלוונטיות לבירור אחריותם של המשיבים למיוחס להם.

ועוד, פורום אתר אינטרנט מעצם הגדרתו מיועד לקיום שיחות בין הנוגעים והמעורבים לניהול שיחות.

יש בשיחות אלה, בענייננו, כדי לצייר התמונה העובדתית האמורה לשמש תשתית לביסוס אחריותם של המשיבים למיוחס להם בכתב האישום.

הצגת מצג חלקי של התמונה העובדתית, בדמות ההודעות שפרסמו על ידי המבקשים בלבד, עלולה להכשיל ליבון השאלות הרלוונטיות במשפט בכלל, ולעורר קושי למשיבים בניהול הגנתם, בפרט.

ועוד, המשיבים סבורים כי היה בהודעות של הגולשים האחרים כדי להשפיע, לא מעט, על רוכשים של ניירות ערך, וממילא, על עליות השערים. לא ניתן לשלול – ללא בדיקה – טענה זו של המשיבים, לה השלכה על הנטען בכתב האישום.

הנה נא, עניין לנו בחומר רלוונטי. לא מדובר ב"מסע דיג" של המשיבים, ו/או בחומר הנוגע לשולי השוליים של החקירה. מדובר בחומר המשליך על מהות הנושאים שיתבררו וילובנו במהלך המשפט.

החומר המבוקש אינו ברשות המדינה.

עם זאת, המדינה על פי בחירתה בחרה שלא לקבלו, משצמצמה את מבוקשה מאתר האינטרנט בשלבי החקירה.

לא אוכל לקבל עמדת המשיבים, כי המדינה במכוון בחרה להשמיט חומר רלוונטי זה, ולהימנע מלבקשו. ברם, נראה, כי עתה משהחקירה הושלמה, כתב האישום הוגש, ועניין לנו בחומר חקירה רלוונטי, שבכוחה של המדינה להשיגו, ללא מאמץ ניכר - כמו שקיבלה לידיה כלל ההודעות שפרסמו המשיבים באתר האינטרנט במהלך החקירה – הרי מן הדין הוא להורות על המצאת החומר לעיון המשיבים.

במהלך הדיון שלפני, הוחוור, כי עמדת המדינה בערר נעוצה בעיקרה בכך שהשגת החומר כרוכה בהוצאה כספית ממשית.

משקבעתי כי מדובר בחומר הרלוונטי לבירור האישומים, חומר החוסה בצל התיבות "חומר חקירה" בסעיף 74 לחסד"פ – הרי משקלו של נימוק זה קטן.

המשיבים הואשמו בעבירות חמורות, ואין זה מן המידה להכביד עימם גם בכך. המשיבים עתרו בהתאם, כשהם מודעים היטב למשמעות קבלת החומר על פי סעיף 74 חלף קבלתו על פי סעיף 108 לחסד"פ. המשיבים יודעים כי החומר יועבר, ראשית כל, לעיון התביעה, מצב שהיה נמנע לו היו עומדים על קבלת החומר הנ"ל – בהסכמת המדינה – בדרך של קבלת צו לפי סעיף 108.

[ראה בעניין זה למשל: בש"פ 3831/02 אסף מצרי נ` מ"י; בג"ץ 9264/04 מ"י נ` בימ"ש השלום י-ם ואח`; בש"פ 5405/05 עמנואל פלד נ` מ"י; בש"פ 10032/06 דוד אזולאי נ` מ"י; בש"פ 8555/06 פלוני נ` מ"י ועוד]

משאמרתי כל שאמרתי, קצרה הדרך למסקנה כי דין ערר זה להידחות. כך אני מורה.

ניתנה היום יג` בשבט, תשס"ח (20 בינואר 2008) במעמד הצדדים.