תאריך: 29/04/2008

פ 40203/06

בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו

בפני כב` השופט כבוב חאלד

מדינת ישראל נ` אלון פלג

העובדות

1. הנאשם היה מפקח ראשי באגף לגביית ארנונה ומים בעיריית ת"א, וטיפל בגביית חובות כספיים. הנאשם צבר חובות כספיים לאנשים שונים והגיע עימם להסדר, לפיו הוא ישלם את חובם הכספי לעירייה ותשלומים אלה יקוזזו מחובות כספיים של הנאשם לאותם נושים.

2. הנאשם ערך רישום כוזב במחשבי העיריה לאחר שהזין נתונים כוזבים בדבר הסדר תשלומים אליו הגיעו אותם חייבים, ובכך גרם להפסקה בהליכי גביה שנקטה העיריה כנגד אותם חייבים. משהגיע מועד פרעון ההסדר הכוזב, שב הנאשם וערך רישום כוזב נוסף לפיו נעשו לאותם חייבים הסדרי חוב דחויים חדשים. הנאשם עשה כן בשני מקרים שונים (2 האישומים הראשונים).

3. כמו כן, הנאשם הואשם בגניבה של 5,300 ₪ (האישום השלישי) וכן בעבירה נוספת של מרמה והפרת אמונים (האישום הרביעי).

4. בעקבות כך, הנאשם הורשע, על סמך הודעתו, בארבעה אישומים שונים, ארבע עבירות של מרמה והפרת אמונים, שתי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירה אחת של גניבה בידי עובד ציבור.

בית המשפט קבע

1. בית המשפט מציין כי מדובר שעה שמדובר בעבירות שנעברות על ידי עובד ציבור הממלא תפקיד בכיר, קיים אינטרס ציבורי להלחם במעשי שחיתות, מרמה והפרת אמונים, גניבה בידי עובד ציבור, ולכן רמת הענישה הענישה חייבת להיות כזו שתרתיע אחרים אך גם תשקף את חומרת מעשיו של הנאשם ותביא לידי ביטוי את חשיבות ערך טוהר המידות בקרב כל מי שממלא תפקיד ציבורי.

2. עם זאת, בית המשפט מציין כי אינו יכול לקבל את הטיעון שהאינטרס האישי של הנאשם מתגמד וחייב לסגת מפני האינטרס הציבורי, וזאת לאור פיטורי הנאשם מעבודתו, הודאתו של הנאשם, גילו הלא צעיר, המחיר המשפחתי אשר שילם, ההתדרדרות הקשה במצבו הרפואי ומשך הזמן הארוך שחלף מביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום.

3. בית המשפט מציין כי במקרה הרגיל, ראוי היה להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה משמעותית לריצוי מאחורי סורג ובריח. עם זאת, בית המשפט מציין כי נסיבות הנאשם מצדיקות סטייה מרמת ענישה הראויה.

4. לכן, בית המשפט גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות (בכפוף לחוו"ד של הממונה על עבודות השירות), 15 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 5,000 ₪ וכן פיצוי בסך 5,300 ₪ למתלונן באישום השלישי.

גזר דין

1.         הנאשם הורשע, על סמך הודאתו, בעבירות המיוחסות לו בבכתב האישום המתוקן, בארבעה אישומים שונים, ארבע עבירות של מרמה והפרת אמונים, שתי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירה אחת של גניבה בידי עובד ציבור, הכל כמפורט בכתב האישום.

            כתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשם כלל מספר גדול יותר של אישומים, עבירות יותר חמורות וסכומים יותר גבוהים מאלה שיוחסו לנאשם בכתב האישום המתוקן, אך גם לאחר תיקון כתב האישום מדובר בפרשה חמורה שלא ניתן להקל בה ראש.

מדובר בשורת עבירות שבוצעו על ידי הנאשם ששימש בעת הרלוונטית, בשנים 2002-2001

מפקח ראשי באגף לגביית ארנונה ומים בעיריית תל-אביב, שטיפל בגביית חובות כספיים הנובעים מאי תשלום מיסים על ידי תושבי העיר באזור צפון העיר תל אביב, ובהפעלת אמצעי גבייה כנגד אותם חייבים כאשר בתקופה הרלוונטית צבר חובות כספיים לאנשים שונים שעמם היו לו יחסי היכרות אישיים, ובמקביל היו בעלי נכסים באזור הגבייה של הנאשם, והנאשם הגיע להסדרים עם אותם בעלי נכסים, שהוא ישלם את חובם הכספי לעיריה ותשלומים אלה יקוזזו מחובות כספיים של הנאשם לאותם נושים.

הנאשם ערך רישום כוזב במחשבי העיריה לאחר שהזין נתונים כוזבים בדבר הסדר תשלומים אליו הגיעו אותם חייבים, ובכך גרם להפסקה בהליכי גביה שנקטה העיריה כנגד אותם חייבים.

משהגיעו מועדי הפרעון של ההסדר הכוזב שדווח על ידי הנאשם, והחובות לא נפרעו, בוטלו הסדרי החוב, או אז שב הנאשם וערך רישום כוזב נוסף לפיו נעשו לאותם חייבים הסדרי חוב דחויים חדשים.

באישום הראשון מדובר בסכום חוב המגיע לכדי כ-40,000 ₪.

כך גם פעל הנאשם באישום השני שעה שהזין למחשב העיריה הוראה על עיכוב משום הגשת ערר לועדת ערר, דיווח שקרי וכוזב שהיה פרי יצירה של הנאשם וסתר את המציאות, כל זאת כדי לעכב הליכי גביה מחברה שהנאשם הכיר אישית את בעליה וצברה חובות בסכום של כ-730,000 ₪, אך הואיל והנאשם היה חייב סכום של 10,000 ₪ לבעלי החברה, הוא פעל כפי שפעל על מנת לעכב את הליכי הגביה כנגד החברה.

באישום השלישי הורשע הנאשם בעבירות חמורות יותר, לא רק של מרמה והפרת אמונים אלא גם של גניבה בידי עובד ציבור שעה שהנאשם פנה למתלונן שהגיע למשרדי העיריה להסדיר את חובו הכספי בגין אי תשלום חובות ארנונה ומים, ומשהופנה אותו מתלונן לנאשם, מסר לו סכום של 5,300 ₪ להסדיר את חובו, הנאשם נטל את הסכום הזה לידיו ולא הפקידו בקופת העיריה.

באישום הרביעי הורשע הנאשם בעבירה של מרמה והפרת אמונים שעה שידע על חוב של המתלונן לעירית תל אביב בגין אי תשלום מיסי ארנונה ומים, לנאשם היתה היכרות אישית קודמת עם המתלונן, הוא הגיע למשרדי העיריה לערוך בירור לגבי מהות החוב, הנאשם שהבחין במתלונן ניגש אליו מיוזמתו, בירר עם המתלונן את סיבת הגעתו לעיריה, הציע לו להסדיר את עניינו, להסיר את העיקול ולמחוק את החוב הכספי והודיעו שאם הוא מעונין בכך, יוכל לפגוש בו מחוץ לעיריה.

הנאשם פגש במתלונן כשבועיים לאחר מכן באופן אקראי בחוף הים ושאל אותו אם הוא החליט להעתר להצעתו אך המתלונן השיב בשלילה.

2.         מדובר בנאשם יליד 1956, אב ל-4 ילדים, שניים מהם משרתים ביחידה קרבית, בת נוספת עתידה להתגייס בקרוב, ובן נוסף בן כ 10 שנים, שאין לחובתו כל הרשעות קודמות וזו הסתבכותו הראשונה בפלילים.

            הנאשם הועסק בעירית תל אביב כ-23 שנים, פוטר מעבודתו לאחר חשיפת מעשיו הפליליים נשוא כתב האישום.

            לציין שבמסגרת הסדר הטיעון התחייב הנאשם להפקיד סך 5,300 ₪, הוא אותו סכום שנטל מידי המתלונן באישום השלישי, שילשל אותו לכיסו ולא הפקידו בקופת העיריה. כמו כן ראוי לציין שהצדדים הצהירו בבית המשפט שאין הסדר לענין העונש כך שכל צד טען כראות עיניו. 

3.         ב"כ המאשימה ביקשה להדגיש את הנסיבות המחמירות הקיימות במקרה זה, וכאלה יש למכביר, החל מתפקידו הבכיר של הנאשם באגף לגביית מיסי ארנונה ואגרת מים, היותו ממונה על אזור גביה ראשי בעיר, העובדה שלנאשם היתה היכולת לשנות את הרישומים במחשבי העיריה, מעידה גם היא על בכירותו, העובדה שמעסיקתו של הנאשם נתנה בו אמון מלא, העובדה שמעשיו של הנאשם נעברו על ידו בשיטתיות, בתחכום, משך זמן רב ותוך ניצול מעמדו הבכיר.

            אין מדובר במעידה חד פעמית שהיא פועל יוצא של מצוקה רגעית, אלא במעשים שבוצעו על ידי הנאשם לאורך חודשים רבים, הכל מתוך כוונה לשלשל לכיסו כספים המגיעים לעיריה ועל מנת להתעשר על חשבון אותו ציבור שאמור ליהנות מכספי המיסים המשולמים לרשות המקומית.

            עו"ד גרין טענה תחילה שהסדר הטיעון הוא פועל יוצא של קשיים ראייתיים שהתביעה נתקלה בהם, החל מפטירת אחד המתלוננים, חוסר כשירות רפואית של מתלונן אחר להעיד בבית משפט, נכונותו של הנאשם להודות במיוחס לו בכתב האישום לאחר שהביע חרטה וצער על מעורבותו, פיטוריו של הנאשם ממקום עבודתו, ובעיקר חלוף הזמן הרב שעבר מאז ביצוע העבירות ועד להגשת כתב אישום וכן נסיבות אישיות שפורטו על ידי הסניגור.

            עו"ד גרין הוסיפה וטענה שגם התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם אינה יכולה להצדיק עונש מקל איתו, ובית המשפט חייב להוציא תחת ידו אמירה ברורה ומפורשת המכוונת לכל עובדי הציבור בדבר הצורך לשמור על טוהר המידות, שאם לא כן יהיה צפוי עובד הציבור להכבדת ידו של בית המשפט באמצעות הטלת עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח.

            עוד הוסיפה התובעת שפסיקת בתי המשפט בנוגע לעבירות של מרמה והפרת אמונים כמו גם גניבה בידי עובד, עבירות המבוצעות על ידי עובדי ציבור היא פסיקה מחמירה, ולשם הדגמה הגישה מספר פסקי דין של בתי משפט שונים בנסיבות דומות ואולי חמורות יותר בהן הוטלו תקופות מאסר שונות על אותם נאשמים תוך העדפה ברורה של האינטרס הציבורי.

4.         עו"ד שפירא, ב"כ הנאשם, ביקש להדגיש דווקא את אותן נסיבות מקלות המתקיימות גם הן למכביר במקרה זה והמצדיקות חריגה מרמת הענישה אליה עתרה המאשימה, תוך שהוא מציג שורה של פסקי דין מבתי משפט שונים, בעיקר של הערכאות הדיוניות, שלא החמירו עם אותם נאשמים, הכל מטעמים שפורטו באותם פסקי דין.

            עו"ד שפירא הדגיש בפתח טיעונו את העובדה שהנאשם נאלץ לשלם מחיר אישי, כלכלי, משפחתי כבד מאד עקב הסתבכותו בפרשה נשוא כתב האישום, החל מפיטוריו לאחר שנות שירות רבות בעירית תל אביב, פיטורים שזיכו אותו בזכות לקבל פנסיה חלקית שעומדת על סך של כ 3,000 ₪, נאשם אשר לא יכול היה להשתלב בכל מקום עבודה עקב הרישום הפלילי כנגדו, נאשם אשר גם עבודת אבטחה נמנעה ממנו עקב אי יכולתו לקבל רשיון לשאת נשק, נאשם אשר נקלע למצוקה כלכלית קשה ומתקיים אך מאותה קצבה חודשית שמקבל מעירית תל אביב.

            עוד טען עו"ד שפירא שעקב מעורבותו בעבירות נשוא כתב האישום, גם בני משפחתו הקרובים של הנאשם ניתקו עמו כל קשר, החל ממשפחת האח וכלה באשתו אשר נפרדה ממנו זמן לא רב לאחר גילוי הפרשה הנוכחית, ועקב פרידה זו הוא נאלץ לשלם סכום מזונות לא מבוטל לאשתו ולילדיו.

            עו"ד שפירא הוסיף וטען שמדובר בנאשם שמתקשה אף למצוא קורת גג לעצמו, מתגורר בשכירות, נאלץ לשלם מחיר כבד מאד עקב וכתוצאה מהסתבכותו בפרשה נשוא כתב האישום.

            באשר לרקע לביצוע העבירות טען עו"ד שפירא כי הנאשם סבל אותה עת ממצוקה כספית קשה עקב התמכרות להימורים שכתוצאה ממנה נותר חייב סכומי כסף לא מבוטלים לאנשים שונים, נקלע למצוקה קשה שפגעה בשיקול דעתו והובילה אותו לבצע את העבירות נשוא כתב האישום אף שאלה ברובן נועדו לזכות את מכריו בדחיית תשלום המס המגיע לעיריה אך לא במחיקת החוב, כל זאת כמובן למעט אותו אישום שלישי שבו הנאשם אכן שילשל לכיסו סכום של 5,300 ₪, ובמסגרת הסדר הטיעון התחייב להפקיד סכום זה כפיצוי למתלונן, כך שהלכה למעשה לא נגרם לעיריה כל הפסד כספי.

            עו"ד שפירא הוסיף וטען שלקראת ישיבת הטיעונים לעונש, פנה ביחד עם הפרקליטה המטפלת, למשרדי העיריה וביקש לקבל פירוט הפסדים כספיים שנגרמו לעיריה עקב מעשי הנאשם, ותשובת העיריה לא נשלחה בחזרה לסניגור, כך שטענת הנאשם שהעיריה לא סבלה כל נזק כספי ממעשי הנאשם, אינה נסתרת בשום דרך.

            עו"ד שפירא הקדיש חלק לא מבוטל מטיעונו לחלוף הזמן הניכר שעבר מאז ביצוע העבירות ועד למועד הגשת כתב האישום כאשר כשלש שנים חלפו מאז סיום החקירה ועד להגשת כתב אישום – פרק זמן ארוך לפי כל דיעה, ארוך מדי כאשר מדובר בנאשם לא צעיר בימים, שאין לחובתו הרשעות קודמות, שנאלץ לשלם מחיר קשה עקב מעורבותו באירועים נשוא כתב האישום, נדבקה בו סטיגמה של עבריין עד שבני משפחתו הקרובים ביקשו להתרחק ממנו, נאשם אשר נגרם לו עינוי דין עקב התמשכות ההליכים, מה עוד שבין לבין עבר הנאשם ניתוח לכריתת כליה עקב גידול סרטני שנתגלה בגופו.

5.         אל מול עברו הפלילי הנקי של הנאשם ומול התמשכות ההליכים והמחיר האישי, המשפחתי והבריאותי, עומד מספרן הרב של העבירות בכתב האישום והעובדה המחמירה שהעבירות בוצעו על ידי מי ששימש בתפקיד בכיר באגף לגביית מיסים בעירית תל אביב, ניצל את מעמדו הבכיר על מנת להיטיב עם מכריו שהיו במקרה זה גם נושיו, הכל על חשבון הקופה הציבורית ותוך הפרת אמון מוחלט של המעסיק.

            בית המשפט העליון בשורת פסקי דין קבע את הכלל המנחה בעבירות של הפרת אמונים וגניבה בידי עובד ציבור כמו גם בעבירות השוחד, שמירה על טוהר המידות ברשויות השונות, בע"פ 6564/04 - קרן סטויה נ` מדינת ישראל . תק-על 2004(4), 1175 ,עמ` 1176:

"השיקול המרכזי בענישתן של עבירות מסוג זה הוא הרתעתם של עובדי ציבור אחרים מפני ביצוע עבירות דומות, ושיקול זה אכן מחייב, כפי שכבר צויין, להעניש על ביצוען של עבירות מסוג זה בעונש מאסר שיש עמו כליאה בפועל. "

            בע"פ 6916/06 - ארמון אטיאס נ` מדינת ישראל . תק-על 2007(4), 653 ,עמ` 677, 2007:

"רחמנות כלפי עבריינים מסוגו של המערער רק תפגע קשות באמון הציבור, בשירות הציבורי, ולכן אין מנוס מנקיטת אמצעי ענישה מחמירים".

ראוי לציין שבשני המקרים שהובאו לעיל, דן בית המשפט העליון בפרשות של נאשמים שהורשעו במרמה והפרת אמונים אך גם בעבירת שוחד.

במקרה זה שעה שמדובר בעבירות שנעברות על ידי עובד ציבור הממלא תפקיד בכיר, קיים אינטרס ציבורי להלחם במעשי שחיתות, מרמה והפרת אמונים, גניבה בידי עובד ציבור, הכל על מנת למנוע התפשטותה של תופעה זו שהיא מסוכנת מאד וגורמת נזק הן לקופה הציבורית והן לתדמיתם של עובדי הציבור, כך שרמת הענישה חייבת להיות כזו שתרתיע אחרים אך גם תשקף את חומרת מעשיו של הנאשם ותביא לידי ביטוי את חשיבות ערך טוהר המידות בקרב כל מי שממלא תפקיד ציבורי.

מאידך, כלל יסוד הוא בשיטתנו שעונשים לא נקבעים על סמך טבלאות או תוך התעלמות מנסיבותיו האישיות של הנאשם המובא לדין, וכפי שנפסק:

"על בית המשפט לתת למטרות הענישה השונות משקל יחסי ההולם את הנסיבות המקרה המסויים והנאשם המסויים שבפניו, ולאזן ביניהם...

ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי דין לפי תעריפים. בגדר שיקול הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מירבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיוידואלים העומדים בפניהם".

(ראה ע"פ 5106/99 - סעידי אבו-ניג`מה נ` מדינת ישראל . פ"ד נד

(1), 350 ,עמ` 355-356).

6.         בבואי לאזן בין האינטרסים הראויים, הרי אינני יכול לקבל את הטיעון שהאינטרס האישי מתגמד וחייב לסגת מפני האינטרס הציבורי, כל זאת מפאת הטעמים הבאים:

א.         פיטוריו של הנאשם מעבודתו בעיריה.

ב.         הודאתו של הנאשם במיוחס לו, הבעת החרטה על ידו וחיסכון בזמן שיפוטי לא מבוטל במקרה זה (כתב האישום המקורי השתרע על פני 11 עמודים וכלל עשרות עדים).

ג.          גילו הלא צעיר של הנאשם, הקשיים שבהם נתקל הנאשם מאז ועד היום למצוא מקום עבודה עקב הכתמתו בכתם חמור מאד של מי שעבר עבירה על טוהר המידות.

            ידוע במחוזותינו שנאשם שהואשם והורשע בעבירות אלה יתקשה מאד למצוא מעביד שיסכים ליתן בו אמון או אף להעסיקו.

ד.         המחיר המשפחתי הכבד שנשא הנאשם עקב מעורבותו בפרשה, ניתוק קשריו עם משפחתו הקרובה, הפירוד מאשתו, המזונות בהם הוא חייב לילדיו ואשתו, העובדה שהנאשם נאלץ לעזוב את דירת מגוריו ולחפש לו קורת גג בשכירות.

ה.         ההדרדרות הקשה במצבו הרפואי של הנאשם, הניתוח לכריתת כליה לאחר גילוי הגידול הסרטני – עובדה אשר אינה משפרת את סיכוייו של הנאשם להיטיב את מצבו הכלכלי בעתיד.

ו.          העובדה שחלפו שנים רבות מאז ביצוע העבירות נשוא כתב האישום ועד להגשת כתב האישום, פרק זמן ארוך שבו נגרם לנאשם עינוי דין.

            גם המאשימה היתה ערה לנזק שנגרם לנאשם עקב עינוי הדין.

7.         העונש שראוי היה להטילו על הנאשם בנסיבות רגילות הוא עונש מאסר לתקופה משמעותית לריצוי מאחורי סורג ובריח שהרי ברגיל, בעבירות שנעברות על ידי עובדי ציבור ופוגעות בטוהר המידות, פוגעות בתדמית עובדי הציבור בכלל, פוגעות בכיסם של האזרחים גם אם בצורה עקיפה, יש להעדיף את האינטרס הציבורי שבהרתעת היחיד והרבים ובהעברת המסר בדבר חשיבות השמירה על טוהר המידות.

            אין בדברים אלה כדי לשלול קיומם של מקרים חריגים שבהם למד בית המשפט לדעת שמסכת חייו של הנאשם לאחר גילוי מעשיו הנאלחים, היתה מלאה בסבל ובמחיר כבד שנאלץ לשאת עקב מעשיו אלה.

            במקרה שבפני מדובר במי שחווה שבר ממשי בחייו, במי שבני משפחתו התנכרו לו, אשתו נפרדה ממנו, במי שהתקשה למצוא עבודה מאז, במי שנאלץ לעזוב את ביתו ולחפש קורת גג כאשר במקביל הוא נאלץ לשלם מזונות לאשתו וילדיו, במי שמצבו הרפואי הדרדר מאד, ובמי שסבל שנים רבות מעינוי דין עקב עומס שמוטל על רשויות המאשימה, כך שמאז פיצוח הפרשה ועד היום חלפו למעלה מ 5 שנים כאשר הנאשם הודה כאמור במיוחס לו.

            במקרה זה בו ברור לכל שאין סכנה נשקפת מנאשם זה לחזרה על מעשים דומים בעתיד, והאינטרס הציבורי המוגן במקרה זה הוא הרתעת הרבים, דומני שנסיבותיו של הנאשם כפי שפרטתי, מצדיקות חריגה וסטיה מרמת הענישה הראויה ולהסתפק בעונש של מאסר שניתן לריצוי בעבודות שירות.

8.         על כן מצאתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

            א.         6 חודשי מאסר בפועל.

אני מפנה את עניינו של הנאשם לממונה על עבודות השירות, זה יגיש את חוות דעתו לבית המשפט בשאלת כשרותו של הנאשם לשאת בעונש המאסר בדרך של עבודות שירות.          

ב.         15 חודשי מאסר אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים עבירה בה הורשע.

ג.          אני מטיל על הנאשם קנס כספי בסך של 5,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תחתיו. הקנס ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.6.08 ובכל 1 לחודש אחריו.

ד.         אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן באישום השלישי, צבי ירון גור, בסכום של 5,300 ₪ (הנאשם כבר הפקיד סכום זה במזכירות בית המשפט כתנאי להסדר הטיעון).

            המזכירות תעביר את סכום הפיצוי למתלונן לפי פרטים שימסרו לה על ידי ב"כ המאשימה.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.              

ניתן היום, 29.4.08 במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.