בית-משפט השלום בירושלים קבע: חנות מקוונת אינה עונה על הגדרת הסניפים הדרושה כדי להקנות לבית משפט כזה או אחר סמכות שיפוט מקומית.

השופט טננבוים קבע כי כיוון שמדובר בחנות וירטואלית שמיקומה באינטרנט וכיוון שהמעשה שמכוחו הוגשה התביעה התבצע באינטרנט, אזי בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעות את סמכות השיפוט המקומית של בית-המשפט, פירוש הדבר הוא שכל אחד מבתי המשפט שבגבולות מדינת ישראל מוסמך לדון במקרה.

השופט טננבוים הוסיף כי השוואה בין חנות וירטואלית הקיימת רק ברשת האינטרנט לחנות שיש לה מספר סניפים ברחבי המדינה היא השוואה תמוהה וספק אם היא ראויה, זאת מאחר ובעוד ולרשת מרובת סניפים יש נוכחות פיזית בכל מקום שבו קיים סניף, לחנות וירטואלית כלל אין נוכחות פיזית.

שאלה דומה בעניין סמכותו המקומית של בית-המשפט בעבירות מבוססות רשת, עלתה לדיון בפרשת ההימורים מלפני שלושה חודשים שם נקבע כי למרות שמערכות המחשוב של אתר ההימורים נמצאות בחו"ל ולמרות שמדובר באזרח בריטי, חלה סמכות שיפוט בישראל הואיל ומדובר ב"עבירת פנים".

כמו כן, נראה כי החלטתו האחרונה של בית-המשפט ניתנה בהתבסס על פסק דין שניתן לפני כשנה וחצי שעסק בשאלת סמכותו המקומית של בית-המשפט בכל הנוגע לתובע בעל מספר סניפים.